מסתובבת סביב שאריות של זיכרונות שכמעט והיו
ומנסה ללקט אותם לזיכרון אמיתי שקרה, או שרציתי שיקרה.
אני מאבדת את עצמי בתוך החלקים, מוצאת שבעצם אני רוצה שישארו
פזורים ולא מסודרים ויהוו לי משענת לתקווה ישנה,
והרי אתה בכל אופן לא יצאת לי מהלב.

רוקדת עם חתיכות מציאות שמשקפות אליי בבועה של חלום ריק. חלום
שלא יכולת למלא כי היית במקום אחר.
מטביעה עצמי בערמה של אנשים וחפצים מחוררים ועוצמת עיניים
בשביל לא לראות דרך החורים שזה לא מה שאני רוצה.
אבל גם ככה וגם ככה, אתה עדיין לא יצאת לי מהלב.

מעיפה מבט חטוף קדימה ומסובבת את הראש לפני שאספיק להבחין-שאתה
לא נמצא שם. דוחפת בכח מחוץ ללב את כל הפרפרים שפתאום צצים שם,
אם לרגע היה לי נדמה שראיתי אותך שם. מתמקדת במטרה אחרת, שאולי
אוכל להשיג, והולכת ישר, כי אולי ככה אני אשכח שיש גם צדדים.
אבל אפילו ככה, אתה לא יוצא לי מהלב.