שורות שורות של גפרורים נפרסו לפניו.
עליו רק לשלוח יד ולבחור את מי ידליק הפעם. מי יהיה הקורבן
הבא, שלאחר מעשה יוותר ערום, מסומן, מנוצל.
אחד בהיר משך אותו במיוחד, רזה למדי. שברירי. נדמה היה כאילו
אפילו שאר הגפרורים נזהרו ממנו, לא לגעת, לא לפגוע בו בטעות.
בתנועת אצבע ובוהן מהירה הוא הפריד את הגפרור המוזר מחבריו,
חקר אותו כמה שניות במבט מסתורי. והגפרור - הגפרור רק נהנה
מהמגע העדין, מגע שלא חש מעולם - עור אנושי, חום גוף.
הוא שיתף פעולה. הוא לא התנגד.
המבט ננעץ בגופו הצנום, והגפרור המשיך להתגלגל בחינניות, בפעם
הראשונה חש שגופו נאה.
אצבעות נשלחו לפתע מטה, נוגעות ואוחזות בעקשנות תוך זהירות שלא
לשבור טרם הזמן המתאים.
הגפרור היטלטל, נרעד, ניצוצות נשלחו.
חום אדיר מילא אותו, הוא היה מאושר.
מבעד למסך בהיר הוא ראה חיוך מרוצה, והיה בטוח שזהו הרגע היפה
ביותר בחייו.
ובתום אותן שניות חמימות, צנח לו.
הוא הביט מעלה מהרצפה, וכל מה שראה היה כף רגל עצומה.