באה,
באף מתוח, ראשה מורם, זקופה כולה, מוכנה למלחמה.
נושפת, גועשת, רועשת, צוחקת.
מעל כולם, מאחרת כמו תמיד, מין אחור אופנתי.
באה,
דופקת הופעה, לבושה יפה, ומסביבה גועש.
באה,
מתחלקים לשניים: אוהב. לא אוהב.
חושבת את עצמה, צבועה. שכחה להביא מה שהבטיחה, עוגת גבינה.
מבחוץ קרה, סוערת. מבפנים חמה ונעימה.
היא תמיד מאחרת, החורף, לא משנה מה,
מה אמרו, מה חשבו.
חשבו שתהיה בן. אבל,
באה,
הפתיעה את כולם, בחודש האחד עשר- באיחור כרגיל.
יצאה, לאט, בסערה, רוחות דיברו, אנשים סילפו.
אכזבה, קינוח אף, הסתגרות בבית.
בעלת פוטנציאל לא ממומש, כך אמרו תמיד, וכך נשארה.
באה,
בחוץ קר, רוחות פרצים ובפנים חם ונעים.
באה,
וחזרה. ושוב באה, ושוב חזרה, ובאה וחזרה ובאה וחזרה ובאה
וחזרה,
ככה כמה גלגולים עד גלגול מספר אלפיים.

הלכה.