מסתבר, שיש לי יותר חברים משחשבתי בעבר
מאתיים וחמישים רבבות הצטרפו אך זה מכבר.
זה יותר מהסטטיסטיקה ואף מזו ההסתברות
שהפכת למספר במועדון עם חברות.
משום שאין זה כלל פשוט לעבוד כל החיים
אך, זה גם לא טיול בפארק להשתייך ל-"מובטלים".
שכבר אינך ממש תורם לה- לצמיחה הכלכלית
שאתה עול על גב רצוץ של כלכלה ישראלית.
ומה עם האגו הפגוע ומה עם תחושת העלבון של לא לעבוד
האימפוטנציה של לא לפרנס והאמנזיה של מה הוא כבוד.
החשש שהעתיד לבוא אינו מבשר על שוני
שבקרוב תגרד את אותו "קו העוני".  
וכך אתה יושב בבית ובוהה בקירות
מנסה להתעלם מן הייאוש וממה שעלול לקרות.  
וכשתצא אל העולם שמסביב מאותו החדר
תענה לכולם ש"יהיה טוב"! ש"יהיה בסדר"!