אביגיל נץ / קמה והולכת |
איפה שהייתי כבר אינני
הזמן שלי אוזל מהר
חוצב בצור לבי ומשכרני
היום זה שוב הקיר בכפור שלוו
שצץ בין הקפלים של כר וזכר
אני צמאה לטל ירושלם
של אהבת ציון על פת הלחם
לא תרמסו אותי יותר
על אספלט התחושה ודם הפשע
צמחו עצים עם שורש מבתר
אל לב האדמה וצחוק הישע
מחר אני בארץ חדשה
שמתהווה בין זעקה לנחת
לשוב אל יסוריה בשמחה
על שם דברה "הארץ המובטחת".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|