מתוך כאב הוא בא אלייך
נוקש בדלתות לבך הנעול
מתפתל ומחלל את יופייך
כמו היית מנגינה בזויה.

תראי איך הוא נגרר אחרייך
אבוד בהמון, מרוסק מתשוקה.
תראי איך הוא נקרע לים
דומע לך ימים של דמעה מתוקה
מבקש לחזור כמו לא הייתה סופה.

תגידי לו שילך
שאהבה שלו היא לכלוך,
כי בהיכל לבך יש מלאך פצוע ודחוי
ואהבות שאין להם שם
הם כתמים של אור בזוי

עוד מעט הוא ילך ויבא החורבן
שממה אבודה של אשמה ומחנק
איש הקסמים שלך מסומם מאבק
פרוע כמו האלים הרעים, צמא לקורבן
מבקש לחזור כמו לא הייתה סופה.