אביגיל נץ / עוד שירה על נערה |
והיא הניפה את ידיה בחופזה
כמו מסלקת מעליה מחזר עיקש
אשר טרד את מנוחתה
הירח צבע את קצות אצבעותיה
בשעה שמחתה בידיה כנגד הרוח
שמלתה צחקקה וריחפה לפניה
חושפת את גופה לצינה
שפתיה דיממו פתיתים של קרח
הקור זקף את שדיה בעדנה
מי שחטף את שלוותה
אין ביקום מי שיודע
רק כאן בטבע היא מוצאת קצת מנוחה
הלילה נסדק,
בקו הרקיע
הופיעה שתיקה צהובה.
קולות בית הכנסת
עלו במפתיע
מתוך הזריחה אל לבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|