מילה למאזינים  " בכל בנאדם יש ערוגה של רגשות,
                      יש זרעי עצבות
                      יש זרעי שתיקות
                      יש זרעי כעס
                      יש זרעי חרדה
                      אך יש גם המון זרעים של אהבה"
(אביב גפן)


אח, זרעים... הם כל-כך קטנים וכל-כך זקוקים לטיפוח, להתמדה.
כשאתה נולד אתה כל-כך קטן, כל-כך תמים וזקוק להגנה. אין לך דעה
משלך ואתה בכלל לא מבין מה כולם רוצים ממך ולאיזה עולם הגעת.
מי אלה האנשים סביבך ומה הם מחפשים? אתה לא מבין מה הם מנסים
להגיד לך, ולמה הם פונים אליך בדיבור שונה ובפרצופים מצחיקים.
הבנאדם היחיד שאתה מזהה היא אימך שתמיד לצדך, ממנה בא האוכל
שלך ובלעדיה לא תוכל לגדול ולצמוח.

ובדיוק בתפקיד האמא אתה עומד. בתוכך מצויים זרעים קטנים קטנים,
וכל זרע מבטא רגש אחר. יש בתוכך מן ערוגה שכזאת.
וכאן מתקיימת זכות הבחירה שלך. כשאתה גדל, אתה מבין שמי שיצר
אותך היה הכי פייר שבעולם איתך, וכי הדמוקרטיה היא בעצם זכות
שלך! כי בעצם זרעים מתפתחים, רק אם הם מקבלים את ההתמדה והיחס
הנחוץ להם.
בדיוק כמו התפקיד של אימך שחייבת לתת לך את האוכל, הבית, וכל
הצרכים הנחוצים לגדילתך.

במשך השנים אתה מתחיל לטפח לך אישיות משלך, כבר גדלת, כבר אתה
מסוגל להרגיש, וכבר שתלת בתוכך את כל זרעי הרגש שקיבלת. כולם
שתולים בך וכולם מחכים לסימן ממך כדי לגדול ולהתפתח.
וכאן מתקיימת זכות הבחירה שלך. כאן אתה מחליט איזה זרעון לטפח
ואיזה להרוג.
נכון שיש מקרים שהחיים הם אלה שמטפחים זרע מסויים ומחייבים
אותך ללכת איתו, אבל לך ורק לך יש את הזכות לקצור או להרוס.

אני לא יודעת מה איתך, אבל היום אני החלטתי להפסיק להתעלם מכל
זרי האהבה הרבים שבי מהם יש לנו הכי הרבה, וללכת עם מה שיש
לי.
את זרעי הכעס והשנאה כבר הרסתי, ואת זרעי האהבה עכשיו אני
קוצרת , עכשיו אני מנסה, עכשיו אני הולכת עם זה הלאה.
עכשיו זה הזמן שלנו לאסוף את כל זרעי האהבה שבתוכנו וליצור.
ליצור גינה, ליצור עולם של אהבה!!!