יואב נולד עם חיוך.
תינוקות בדרך כלל לא מחייכים עד הרבה יותר מאוחר, אבל יואב
מקרה מיוחד.
זהו לא סתם חיוך רגעי... זה חיוך מקסים ומזמין, אוהב וסימפטי,
חיוך מרוצה מאוזן לאוזן, אותו חיוך שיש לו היום.
ליואב לא היו חברים כשגדל... הילדים האחרים לא הבינו אותו.
אבל החיוך שלו נשאר, והוא נשאר מרוצה.
ואז, כשהגיע התיכון, הוא לא התקבל לאף מגמה. הוא היה מרוצה
מכדי ללמוד. אז זרקו אותו למגמת מופרעים. אבל הוא - הוא המשיך
לבוא כל יום לבית הספר עם החיוך הנהדר שלו.
כל חברה שהייתה ליואב עזבה אותו. וזה לא כי הוא לא היה טוב
אליה, הם היו מאושרים והסקס היה בסדר... אבל אף אחת לא יכולה
באמת לאהוב מישהו שרק תמיד מחייך.
ועם כל קשר שנגמר יואב בכה. בכה עם חיוך.
אחרי הצבא יואב לא התקבל לאוניברסיטה, לא הייתה לו השכלה.
אז הוא יצא לחפש עבודה.
ואיזו עבודה תקבל אדם שכל השכלתו וטיבו הוא חיוך? דוגמנות.
הוא לא אדם יפה במיוחד... אך חיוכו האיר כל תמונה.
וכך עשה.
אך אפילו לדוגמנות צריך יותר מחיוך... מסתבר שצריך גם גוף.
אז אחרי בזבוז של 5 שנים, יואב עזב את עולם הזוהר האכזר.
ולא עשה כלום. זה עד כדי כל פשוט.
הכסף המועט נגמר מהר מאוד, ותוך כמה חודשים הוא מצא את עצמו
ישן בקופסת קרטון. ישן עם חיוך כמו ביום שנולד.
יואב מת עם חיוך. |