מעולם לא סיפרתי לך את לבי
את לבטח לא יכולת לאמוד את מידות אהבתי
ידעתי ואת מעולם לא ידעת את גודל משכנך בתוכי
שתקתי ואהבתי שלי צרחה את זעקותיה עמוק בבסיס קיומי
בתוך דמעותייך נגעתי באהבתך השורפת בקרבך
מעולם לא נתתי דרור לפרץ רגשות שיעטפך
בלחימה מתמדת עסקתי,
רציתי בהכנעתו של ביתך המתרחב בבסיס נשמתי
שתקתי גם כשנחו שפתייך על שפתותיי והרקעתי אל הפסגות הנישאות
אהבתי אותך כשם שאוהב השדה את פרחיו המפארים
אהבתי אותך עד כלות, כפי שאהבת אותי!
היית לי לקשת צובעת ומחייה בתוך העננות האפורה
אני זוכר את היום בו נדמתי והשחירו כל רובדי גשמותי
היום ההוא בו קרסתי תחת נטל הפרידה
גם אז שתקתי ולא ראית כיצד שותת לבי ונרצח לאבדון
את לעולם לא תדעי כי אהבתיך כמעט למוות, אילו לא יכולתי
לדוחקו
אילו לא יכולתי להודפו בנשימתי האחרונה שגייסה את עוזה מהאל
שממעל
ימים רבים לא פסקו המילים על אהבתי אלייך
היו אלו כל סובביי ששמעו וידעו והבינו את גודלה של אהבתי
רק את מעולם לא ידעת ולעולם לא תדעי!