יפרח וקרקר יושבים בחדר ומעשנים סיגריה.
יפרח: "בואנה לא עצוב פה?"
קרקר: "למה עצוב?"
יפרח: "לא יודע, פשוט אתה תמיד לבד פה כזה, אתה לא מרגיש
בודד?"
קרקר: "לא ממש, למה?"
יפרח: "שמע... תמיד הבית ריק ועוד בכזה בית ענק זה רק מעצים את
התחושת בדידות, זה לא עצוב לך כזה?"
קרקר: "אני לא בודד אני איתך"
יפרח: "בסדר אבל לא תמיד אתה איתי, וזה לא מעציב אותך להיות
לבד?"
קרקר: "עכשיו אני עצוב... אבל תמיד אני יכול להתקשר לעצמי..."
יפרח: "בואנה זה באמת עצוב. אחי יצא לך פעם לראות את אשתו של
שלמה גרוניך?"
קרקר: "לא, למה?"
יפרח: "אחי היא שווה, היא הבייב של החלומות שלי"
קרקר: "אשתו של שלמה גרוניך?!"
יפרח: "כן אחי, והיא בת איזה שלושים וחמש והיא ממש שווה".
קרקר: "אתה יודע שהדבר שאני הכי מפחד ממנו זה שלמה גרוניך?"
יפרח: "למה לפחד משלמה גרוניך? נראה איש די סימפטי".
קרקר: "סימפטי או לא סימפטי, בנאדם בין חמישים מסתובב עם
חמישים אתיופיות בנות שבע עשרה לא נראה לך קצת חשוד?"
יפרח: "למה חשוד?"
קרקר: "אני אומר לך הוא מנהל מחנה ריכוז והוא מכריח אותן לעבוד
בשבילו, לספק את גחמותיו המיניות ולשיר בשעות הפנאי".
יפרח: "אבל יש לו אישה כוסית, בואנה איזה בעסה..."
קרקר: "למה בעסה?"
יפרח: "נניח הייתי יכול לזיין את אישתו של שלמה גרוניך, אז לא
הייתי יכול לזיין אותה אצלי".
קרקר: "למה לא?"
יפרח: "לא יודע, בגלל שיש שם תמיד אנשים".
קרקר: "אז מה?! אתה מכניס אותה לחדר ושם אתה מביא לה".
יפרח: "אני לא מסוגל נראה לי זה בגלל אמא שלי..."
קרקר: "אולי יש לך תסביך אדיפוס?"
יפרח: "כן, בטח, רצחתי את אבא שלי ואני מזיין את אמא שלי, הנה
עכשיו מחכה לי כוסית בת שישים בבית".
קרקר: "ראסמי?"
יפרח: "בא לי להוריד לה איזה ראסיה, תגיד - ניסית פעם לעשן
מהאף?"