מרגישה את זה זורם בתוכי, עובר, מהמוח הטרוד לעיניים ומשם
לשפתיים, לצוואר, לריאות לבטן, לרגליים הרצות, ומשם לכפות
הרגליים וכך זה נמשך, כמו מין זרמים מוזרים ומפחידים כאלה .
והיא מכה בי והזרמים ממשיכים וממשיכים ואני, לא רוצה שזה
ייגמר, אך יודעת שבסוף הכל נגמר כמו החיים כך גם הרוח, והחורף,
מה אתו ? הוא יבוא בסופו של דבר, הוא שהוא כבר פה ? הכל מבולבל
כיאה לסתיו, לא שיש משהו רע בסתיו ובאביב גם כן. אבל אני
קיצונית אם לא באמצע אז בצד, אם ללכת על זה, אז עד הסוף, לא
שחור לא לבן, רק אפור, צבע יפה, גם שחור יפה, לבן מיוחד, אין
דברים מיוחדים, הכל זה לרושם, לאנשים יש הרבה רושם על החברה,
בעיניי זו מין צביעות כזו, רושם, על הרבה אנשים זה עובד, עליי?
לא, אנשים בעלי רושם לא ראויים להערכה אצלי, אין אצלי הערצה,
יש הערכה וכבוד, מה זה בעצם הערצה, זה טירוף, לרדוף אחרי
אנשים, במעשים, בחיים, במילים, בשירים, בלבוש ?!!? מה זה !?
לאן התדרדרנו ?! בלבוש  !?!? - "הארון של." - מה זה !?!? אולי
זה אומר משהו עלינו, על החברה ? אולי משהו השתבש ? אולי משהו
היה משובש מההתחלה ? האדם היה במקורו צמחוני, אנחנו אלה
ששיבשנו את זה, אז אולי בכל זאת משהו השתבש ולא היה משובש
מההתחלה ? הכל היה טוב ויפה  ? שחור ולבן !? בלי סגול ? בלי
יוצאים מהכלל ? קין ? הוא לא היה יוצא מהכלל !? הוא כן. אז
אולי בכל זאת זה היה משובש מלכתחילה ? לא. אנחנו יצרנו את זה.
האדם יצר את השיבוש. גם חוה. כן, גם היא אשמה. הם יצרו את
השיבוש, אז מה ? נמשיך להאשים אותם ? או שיש באפשרותנו משהו
לעשות בנידון, לנסות לתקן את זה, לא כולם יחד, לא להתנפל, אחד
אחד, כל אחד בתורו, בגלגולו, לפי יכולתו, כן גם "הם" יכולים -
למה התדרדרנו ? אולי אי אפשר לתקן את זה ? ואולי כן..! ! אולי
הרוח תבוא. וכמו שהיא אמרה לי. ותיקנתי, אולי גם כולם ? אולי
תקשיבו לה פעם ? אפעם לא הקשיבו לה. תמיד הרוחות התפצלו,
השתגעו. ואולי הם באמת אומרות עלינו משהו ? השתגענו ? התפצלנו
? כן ! אז תקשיבו פעם. תנו לה להכות בכם, כמו שוט על עונש,
להמם אתכם, לזרום בתוככם מקצה לקצה, מקודקוד לכף, תקשיבו לזה,
תכנסו לזה, ואל תתנו לזה להיגמר לעולם.
יש כזה דבר ?
משהו, שלא נגמר לעולם ?
...
..
.

       

  סוף