אני יושב לי מול מחשבי וחושב על מה לכתוב.
על אהבה, אני חושב, אבל לצערי קשה להתבטא בכתיבה על איך שאני
מרגיש, וככל שאני פותח יותר, אני נתקע.
אז על הומור, זה נושא אהוב עליך. טוב, ניסיתי. אפילו העליתי
בדיחה אחת או שתיים, אבל לא הייתה השראה ולא היה קצב טוב.
ננסה על הפתאטיות של אנשים, ננסה להיות בקורתיים - ושספתי
וירדתי על מפעלים ועל ממשלות ועל דיקטטורה ואפילו על אלוהים
(מי זה?), אבל זה היה סתמי ומשעמם.
אז אולי שיר. רצתי מהר אל חדרי וניגנתי על הגיטרה הלא מכוונת
משהו ביזארי ודוחה, ולא עלה לי כלום.
מה אני אעשה, שאלתי את עצמי. הלכתי בעיגולים חסרי רדיוס,
בתקווה למצוא רעיון שיעניין אותי. וכך אני הולך סחור-סחור,
מקיא פה ושם (בולימי שכמותי), וחשבתי - למה לא לעשות סיפור על
מחסום כתיבה? הרי כל יוצר נתקל באימה הזו, בפחד הזה - מחסום
כתיבה. אז למה לא להקדיש לדבר הזה סיפור? אבל איך אפשר לעשות
על מחסום כתיבה סיפור, שאלתי את עצמי. אולי נכתוב על נסיון
אידיוטי שלך לרשום סיפורים בלי הצלחה, אמר עצמי. רעיון מעולה,
אמרתי אני, והלכתי לכתוב.
קשקשתי על הדף קצת, ופתאום באה לי שאלה - אם אני עושה סיפור על
מחסום כתיבה, האם זה אומר שיצאתי ממחסום כתיבה? שאלה
פלספנית-משהו, לא כך?
ובינתיים, הסיפור עוסק בדברים הקשורים למחסום כתיבה, אבל לא
ממש עליו. איך אפשר לרשום סיפור על זה, איך?


תודה שקראתם את זה, ותזכרו, מחסום כתיבה גם יכול להיות חלק
מהסיפור.