New Stage - Go To Main Page

עדי גורן
/
ריקנות

מי אמר שאם אני טועה התשובות תמיד אצלך?
אתה אדם חסר תשובות, בדיוק כמוני.
לא לחשוב על ההיום, כי אם אחשוב על האתמול
אפול, ולא אחזיק במה שיש לך לתת.

היא הרי יושבת מן הצד,
הפרצוף הכי תמים בעולם מחכה לטרף.
ואתה תמיד ישבת מן הצד,
ואני תמיד ישבתי ובכיתי והייתי חסרת סיכוי.

ואולי לפעמים חיפשתי אמת בכל המקומות שטחובים בשקר
וירקתי לאמת בפרצוף, כמו שרק ילדים שכבה להם האור יכולים
לעשות.
אז רציתי שמישהו יגיד שמחר יהיה טוב, גם היום די בסדר
ומצאתי חיוך של רמאי ואלפי הבטחות ושגעון.

מי אמר שאם הוא אמר יש לי זכות להבין מה קורה פה בעצם?
אם ייתן לי תשובה או ימשיך בי לשלוט מהצד
ובשעתו היפה ביותר, מפסל את דמותי כאמת מסולפת,
לעולם לאמת גוף אחד.

ואולי לפעמים חיפשתי אמת בכל המקומות שטחובים בשקר
וירקתי לאמת בפרצוף, כמו שרק ילדים שכבה להם האור יכולים
לעשות.
אז רציתי שמישהו יגיד שמחר יהיה טוב, גם היום די בסדר
ומצאתי אותי, טובעת בתוך ים של כלום.

מי אמר שלמישהו אכפת?, כי הרי כל אחד הוא שקוע בחרא
ולחיות זה לא רע, אבל רע זה כל מה שנשאר.
ונשאר לי רק כלום של עצמי להתכרבל איתו בלילה
וחיוך מלכותי ושמח של מישהו שחי בלי לבכות על דבר.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 15/11/03 14:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי גורן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה