|
לזכרה של סבתי המקסימה שנפטרה לפני יותר משנה.
השיר נכתב לפני שש שנים בערך כשהחל להתדרדר מצבה של סבתי
מבחינה רגשית ויותר מאוחר מבחינה פיזית.
היום השיר מקבל קונוטציה אחרת.
את ההודעה על פטירתה קיבלתי עוד כשהייתי חיילת,
בזמן שהייתי במשמרת בחמ"ל. היום הכי עצוב בחיי
דמעות בעיניה,
עצבות הן דבריה.
דבריי הם שקר
הם צרה לכל,
אך דבריי אמת
הם הללו
זכור נא את שמי.
שמריה אדוני
ואל תעשה הרע בעינייך
כי היא קדושת אהבה
ולא אנוכי רק אהבתיה
אלא הכל,
כי היא אהבת העולם
שלגית פאר.
ותשמור על כל מצוותיך,
ולא תעשה הרע בעינייך
והרע בעיניי אדם,
ותאהביך ותקרא לך
אלוקיי
וחגה סביבך כל הימים.
ולא תהייה זאת משאת נפשך
כי אם מצווה לדורות,
כי דמעות בעיניה
עצבות הן דבריה
ואני לה אדאג
כי אותה אהבתיה
ועדיין |
|
|
אתמול חברה שלי
הלחיצה אותי,
ככה אחרי הזיון
אנחנו מחובקים
יחד, ולא יודע
למה האווירה
התאימה והקראתי
לה שיר שכתבתי,
לא משהוא גדול
ככה ארבע שורות,
ואז משום מקום
אני רואה דמעה
זולגת לה על
הלחי, שאלתי מה
קרה והיא אמרה
לי שממש עכשיו
היא נורא מתרגשת
כי אני מזכיר לה
את אבא שלה, מה
אני אמור להסיק
מזה שגם לאבא
שלה יש זין
קטן?
עמוס מהמוסד
בתור לקליניקה
און. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.