חשבתי שראיתי את הסוף, את הגבול, חשבתי שראיתי שם את הכל!
הסתכלתי החוצה וקלטתי... אני לא אוהבת אותו!
כמה זמן אני יכולה כבר להגיד שלא ואני כן...
כמה זמן אני יכולה להכחיש?
די! עכשיו זה נכון! זה נגמר! הרגשתי תחושה כל כך טובה!
הוא היה אצלי... הוא ישן אצלי במיטה!
חשבתי שאני ממש זונה! הרגע הייתי איתו, נגעתי בו וליטפתי אותו,
ופתאום זה נגמר?
נזכרתי במה שהוא עשה לי פעם, כמה סבל הוא גרם לי, וחשבתי: האם
אני רוצה שכך הוא יחשוב עליי?
אבל לא היה אכפת לי! אני לא אהבתי אותו יותר!
דווקא אחרי הפעם הראשונה אמורים לאהוב אחד את השני לא?!
אז זהו! שקיבלתי את מה שרציתי! כנראה זאת לא הייתה אהבה!
זאת הייתה כמיהה לבלתי אפשרי! לבלתי מושג!
וכשהשגתי את זה... זה כבר לא הלהיט אותי...
לא רציתי אותו! הוא היה בשבילי כמו משהו משומש ולא רצוי.
פתאום הוא הגעיל אותי, הסתכלתי עליו וראיתי כמה הוא מכוער
מבפנים ומבחוץ!
פתאום הוא לא היה אביר החלומות שלי ולא רציתי אותו לכל החיים!
פתאום רציתי להעליב אותו ולירוק לו בפרצוף על כל הזמן שאהבתי
אותו והוא לא שם עליי קצוץ!
רציתי לרמוס אותו, להרוג אותו להשחיט אותו!
רציתי להעיף אותו מהמיטה שעליה הוא שוכב עכשיו עם השמיכה שלי!
רציתי להרוג אותו על זה שהלילה הוא לקח את התמימות שלי והעיף
אותה לאלפי עזאזל! כמו בלילה ההוא שהוא לקח את הנשיקה הראשונה
שלי וזיין לי את המוח על כמה שהוא אוהב אותי ואני היחידה!
זה היה כל כך מחורבן כל הקטע הזה! איך אפשר לתת לבנאדם להכנס
לתוכך להיות איתך לגעת בך ולסמוך עליו, ואחרי שתי דקות לקלוט
בעצם את הזבל שהוא האכיל אותך.
נזכרתי באיזה בולשיט הוא האכיל אותי ולא שמתי לב!
לא פתחתי את העיניים והשתמשתי בלב במקום בראש!
תמיד אומרים שצריך לראות דרך הלב... וראיתי דרך הלב! אבל פתאום
הלב שלי לא היה שלו! וראיתי בעיניים! סוף סוף ראיתי בעיניים!
אז הלכתי למגירה, הוצאתי סיגריה
לקחתי את האקדח ויריתי שתי יריות מהלב...
לראש שלו...