נמאסו עליי הסתננויות היחידים
לתוך השטח שלי
אחד-אחד הם נכנסים
במעטה של לילה ותמימות
תופסים כל פינה של שקט ושפיות
כדור אחד ללב
ונעלמים כלא היו.

נמאסו עליי
גברים מלקקי שפתיים
עם מבט של
"איכפת לי באמת" בעיניים
עם חיוך שלא מפסיק
אפילו אחריי
שהמשחק נגמר והכל מובן.

נמאסו עליי
החיפושים המייגעים
אחרי קצת נחת
לדעת שהמשמר יכול לסגת
לשבת ולנוח
נמאס עליי כבר
ללכת על קרח דק
בדאגה מתמדת
שהוא יקרוס תחתיי
והמים יהיו קרים מדיי
כבר הייתי שם כמה פעמים
והמים באמת נורא קרים.

נמאסו עליי
לילות ליד הטלפון, שלא צלצל
הציפייה שמשהו יקרה
האכזבה כשמסתבר ששוב טעיתי
ההבנה
שמה שחיפשתי לא ממש קיים.
והראש שוב נחבט בקיר
ושוב אפל בעולם.