מחלק האוכל בגן מאיר שאל אותי: לשניים, כרגיל?, הנדתי בראשי
לשלילה. בקופסת הפלאסטיק  נתן אורז עם ירקות. בדרך הביתה קניתי
כמו תמיד קנדומים בבית מרקחת, נותרו לי עשרה שקלים.

       מבעד לחלון הבית יכולתי לחזות ברגליים בנעלי ספורט
נטולי גרביים, מתחת למכנסי דקרון מקופלים עד לברך ומרובבות
בכתמים לבנבנים, דוחפות אופניים. שיחקתי בסיגריה הבלתי מוצתת
בידי, נשמעה נקישה בדלת, צפיתי בפניו המזוקנים של שלמל'ה
נצמדים לזכוכית. הוא ראה אותי, דחף את הידית נכנס וקרא
-אל תשאל, היום יש'לי כאב ראש ובחילה.
-אולי תשאל אותי איך אני מרגיש, רבי?
-איך אתה מרגיש?
-חרא...
-איך אני לבוש, יפה?, הוריד את הקפוטה שלבש, וחשף חולצה קצרה.

-יש לך כתמים של שפיך כאן. תביא אש!
-אנ'ביא לך תנור ספירלה מההוסטל, אני יכול לישון אצלך הלילה?
-מישהי פתחה אותך כבר?, דגתי צלחת חד פעמית מהכיור, והעמסתי
בתבשיל.
-היה מקרה שסיפרתי לך עליו.
-נגיד. השפכת?
-כמו ממטרה, בלי נצרה. אבל עכשיו הן רוצות עם גומי.
-הכרתי גומלת חסידים שהיית משפיך אצלה עם קנדום שלש דקות, גג.
שלמל'ה התפתל.

         -אני צריך אהבה, אמר.
-יש לך כסף?
-יש לי תשעים שקלים שישראל נתן לי בשביל לעשות מנוי למקווה.
-אז בוא תרכיב אותי. נעלה לתל ברוך.
-אתה פועם בכללי?
-מזיין.
-אבל אהבה יש לך?
נדתי בראשי שנית באותו בוקר.
-אני אכתוב לך סגולה, בקש עפרון ונייר. העברתי לשלמל'ה את
הצלחת עם התבשיל, הוא דחף אותה. באותיות סת"ם כתב "השיבה לי
ששון ישעך ורוח נדיבה תשמחני".
אתה צריך להחזיק את יד ימין מול המצח ולהגיד את הפסוק שבע
פעמים, אמר.
-תוסיף גם "מזיין כמו רמך."
-רמ"ח איברים?
-"איבר קטן יש באדם."
- מאין זה לקוח?
-מהתנ"ך.
הוא רשם את הפסוק באותיות כתב.
-כתבתי לך קמיע, תן לי לישון אצלך.
-נקח ל"בבל'ה" לאכול  רקוט קרומפלי, אני כבר חרמן לעשן.

       שלמל'ה הלך כפוף. ודבר כמו לעצמו: -איפה עושים עגיל?
-בשיינקין, התעוררתי, אתה תשלם על הנקוב, ותוכל לישון אצלי
הלילה.
-רץ .
-תזדקף שלמל'ה!, מרחוק ראינו חבורת נערות עם מצלמת וידיאו ביד.

-בנות, קראתי להן, יש לי תסריט בשבילכן, רבי הולך לעשות
פירסינג בשיינקין -מגניב, אמרה היפה. -אתן צריכות לממן את
הדקירה, התניתי. -פאק, אמרה המכוערת, זה סרט דל תקציב, צריך
לדבר עם ההפקה.
-שלמל'ה, פניתי אליו, תלך זקוף בושה ללכת איתך.
-אתה יודע מה, בוא נפרד.
-קח עשיריה, תעלה לתחנה המרכזית לבד.
     
       כי כשחזרתי לביתי ואכלתי את שנשאר בקופסת הפלסטיק,
חשבתי על  שלמל'ה שגם איתו, באמת ובעצם, הזדנזנה גומלת חסידים
לפני שמתה.