את רגשותיי
נעלתי
בקופסת שימורים
עבת כרס
פח דפנותיה מוזהב
מחורץ
מסובב
וכסותה תווית
צבעונית.

את הקופסא
הצבתי
על מדף
הצבתי רף
אביט ממנה כמו מיציע
מי יגיע?

על קצות
האצבעות
ניגשים נושאי הפותחן
כמו בפולחן
מרימים, מנערים
קולפים התווית
בוחנים זווית..

תנועה עמומה
בין סרדיני רגשותיי
גלים קלים
באפרסקי חשקיי
וטעם מתכת הדם
של ידם
פצועת מכסה קופסתי
המשונן.

בשקט
קופסתי מוטלת
ואחד
בפתחן פשוט וחד
ביד בוטחת
לאט פותחת
ילטף חריצי דפנותי
עד ינעם...
- הוא יטעם.