ובאותו לילה שאמרת לי שאתה רואה כוכבים,
אמרתי לעצמי שיותר מזה שום דבר לא צריך להיות.
אני ואתה, תחת אותה כיפת שמים שחורה זוהרת.

וכשנתת לי את הנשיקה ידעתי שזהו זה,
עוד דקה והכוכבים יתחילו ליפול.

אבל משהו לא היה בסדר,
כנראה בעיתוי,
(או אולי בלשון?).

והכוכבים לא נפלו.

לא בלילה הזה,
ולא בלילה שאחרי.

ואני ידעתי, שהכוכבים כבר לא יפלו איתך.
אולי ידדו מצד אחד לשני,
אבל באמת שלא יותר מזה.

ועם כמה שאהבתי אותך הבנתי,
שבשביל לראות כוכבים אני אצטרך לחפש משהו יותר חשוך,
או אולי פשוט להמתין לתקופה אחרת שתבוא.