ישבנו סביב המדורה כך.. באפס מעשה מסתכלים לשמיים
עידן זרק מילה על העננים וכולנו גיחכנו, חוץ מאורי שצחק בקולי
קולות
שחר חיבק לי את הכתף.. חייך ושתק...
לפתע צעק עידן " סתכלו סתכלו לשמיים, אלוהים מעשן ג'ויינט!"
אורי ישר התחיל להשתולל, חיפש ללא הצלחה את הג'ויינט של אלוהים

שחר זרק הערה לכיוונו של עידן, ועידן באדישות פתאומית
התעלם ממנה ואמר שוב:" נשבע לכם תסתכלו"  ואז כולנו ראינו את
זה..
כך היינו ארבעתנו, טעוני הומור ציני, אחד מסטול והאחר  שקוע ..
חולם בהקיץ


שחר הזמין אותי לצאת איתו, סתם ככה לשתות קפה מחוץ לבית כשקר
בחוץ, והוא לא רוצה אחת אחרת אז באתי
ובדיוק כשעבר זוג מחובק מאחורינו ניסה לנשק אותי, התרחקתי
לאחור
לא יודעת למה, אהבתי אותו, אהבתי את עיניים השחורות הגדולות
שלו והשיער החלק את הדיבור הציני והגומות בלחיים
את הדרך שבה תמיד ידע לגעת בנקודה הרגישה אבל אף פעם לא לגרום
לך להרגיש  רע עם זה, החיוך הילדותי והצחוק השובב
, את כל מה שהוא אהבתי, מאז ומתמיד..
אז התקרבתי בחזרה והתנשקנו


אחר כך הגיע הצבא
ככה יום לפני הגיוס ישבנו ארבעתנו יחד מחובקים, שקטים עם מבט
ריק בעיניים כי שחר מתגייס לדובדבן
תמיד  הוא אמר שבישבילו קודם כל זה לשרת את המדינה ,
ואחר כך להתחתן איתי
אז הוא שירת אותה

שחר נהרג לי באחת מהפעולות הצבאיות בשטחים
אז בלוויה היינו כולנו, רק פחות אחד
מחבקים אחד את השני ובוכים
כי שחר כבר איננו.
אחר כך הלכנו לנחם אבלים בבית של שחר
ואמא שלו חיבקה אותי  ובכתה לי על הכתף דמעות של אובדן ולחשה
לי  חלושות באוזן
שהוא ביקש לתת לי משהו,
כמה ימים לפני המבצע, כי ידע שסכוייו לחזור אפסיים
היא נעלמה לרגע וחזרה עם מכתב, כתוב בעט כחול
כתב היד של שחר

"רוני, אני לא יודע אם אמרתי לך את זה איי פעם
אני לא חושב שאמרתי, אבל אני יודע שאם קיבלת את המכתב הזה
כנראה לא נתראה יותר
רוני, מגיע לך לדעת יקירה
הרגשת את זה בי אני יודע
אני אוהב אותך, תמיד אהבתי"

שכבתי על המיטה שלו, של שחר..
ובכיתי
אף אחד לא בא לנסות להרגיע
רק שחר שם
בתוך ארון מכוסה בדגל המדינה
ואני אוהבת אותו..
תמיד אהבתי