אחרי מלא תחנונים וניסיונות, סוף כול סוף היא אמרה כאן, זה
הסיכוי שלי, אין אף אחד בבית והיא באה אלי, מה שאני צריך לעשות
זה להכין לה את הארוחת ערב שהיא לא תשכח בחיים והיא שלי לעד.
אז ישבתי וחשבתי מה אני יכול להכין לה כמובן אני לא שף דגול
אבל אני גם לא מהאנשים האלה שמסתבכים בהכנת חביתה או כמו
שאומרים אצלנו אומרים אומלט. אם אני חושב על זה אני בעצם לא
יודע באמת מה כדאי להכין, מה היא אוהבת, כול מה שאני יודע עליה
זה רק איפה היא גרה שהיא לבד, תודה לאל וקצת תחביבים שיש לה,
אבל אין לי מושג מה להכין. בין פשפושים בספר המתכונים שמצאתי
חשבתי לעצמי "בטח מתי שהוא היא ציינה מה היא אוהבת לאכול",
הדבר היחידי שעלה לי הוא שהיא מכינה ספגטי לחברים שלה מדי פעם,
זה יכל להיות רמז טוב לפשוטי הטבחים אבל אדם כמוני יודע שיש
תורה שלמה מאחורי הספגטי.
הספגטי כמובן מתחלק לאטריות אורז, אטריות ביצים, אטריות
משעורה, שזה הספגטי הביתי אני חושב ועוד, רק בביקור האחרון שלי
באיטליה רכשתי כמה וכמה סוגים מיוחדים של פסטות ואטריות עם תרד
או קלמרי כול מני טעמים וצורות משונות שיש רק בארץ הפסטה. בכול
אופן החלטתי לעשות אטריות ביצים עם קצת עוף וג'ינג'ר וכול
התבלינים הנכונים משהו מוקפץ כזה. אז התחלתי לבשל וכמו שלמדתי
בבית-ספר צריך לדאוג לכול ולהכין עוד דברים, מה שיותר, בריא
יותר, אני אף פעם לא הבנתי את האמרה הזאת אבל הכריחו אותנו
לומר אותה כול פעם לפני שהתחלנו לבשל, אז כמו שנהוג היה אני
התחלתי להכין גם עוגיות לא רציתי לסבך את העניינים יותר מדי אז
הכנתי עוגיות שוקולד צ'יפס, הכול התבשל יפה ופתאום צלצלו בדלת
הנמכתי את האש ובדקתי מה קרה, זו הייתה השכנה שרצתה שאני אעזור
לה להוריד את בעלה במדרגות, כמו שידוע הוא זקן ונמצא בכיסא
גלגלים, אני תמיד אמרתי שמשהו לא בסדר איתו ועכשיו הוא אפילו
לא מדבר, אז אני מוריד אותו בזהירות, לא יהיה נעים עם הוא
ייפול ואז מצאתי חתול קטן, לא מהחתולים הרגילים שנמצאים אצלנו,
והתחלתי לשחק איתו, הזמן עבר ואני לא שם לב ופתאום אני נזכר
"אהבת חיי באה אני צריך לחזור", אני רץ למעלה ורואה שהכול נשרף
אין לי לא אטריות ולא עוגיות ועד עשרים דקות היא באה מה אני
אעשה, אז זרקתי הכול חיפשתי מה יש לנו בארון, בכול אופן יצא
ממני שם של בשלן ואני מחמם אוכל מוכן, אז מצאתי אטריות
מקסיקניות, של קנור כמובן, פעם ראשונה שאני רואה דבר כזה אבל
אין מה לעשות זה מה יש הכנסתי למיקרוגל , תודה למי שהמציא
אותו, הלכתי להתלבש ובדיוק לפני שהיא צלצלה הספקתי להוציא את
התבשיל, לשים בקערה יפה ולקשט בעשבי טיבול וגם לערוך את
השולחן.
היא הגיע ישבנו ואכלנו, סוף כול סוף פתחתי את היין שקניתי לפני
שנים וחיכיתי לרגע מיוחד מאוד וזה נראה לי הרגע, בסוף לא היה
כול כך גרוע חשבתי ואפילו לפני שהיא יצאה מהדלת היא אמרה ש"היה
טעים מאוד" ו"אתה באמת יודע לבשל" וש"אני אשמח לאכול אצלך
שוב", לפני שהיא יצאה היא אמרה שמשהו אחד שכחתי והוא הנשיקה,
אז כמובן התנשקנו, כי אין סיפור בלי נשיקה והיא הלכה, ואני
הייתי שמח והכול תודות לקנור.