"מה נשמע, הזמנתי גם את סיון ודנה, זה בסדר נכון?" זה מה שמיכל
אמרה לי ישר איך שנפגשנו, אבל שתבינו אין לי בעיה עם סיון או
דנה אבל אם הייתי רוצה לראות אותם הייתי מתקשר. מיכל היתה
ידידה טובה למרות שאני רציתי יותר אבל היא תמיד עשתה טעויות
ולכן שוב פעם עלה לי בראש את אותו משפט.
"מה את עושה, לעזאזל, מה את מזמינה אותם, את לא קולטת מה אני
מנסה לעשות פה?" אבל כמובן שמה שאמרתי בסוף היה כמו תמיד "טוב,
סבבה" בליווי של פרצוף כלב שלא מבין כלום בחיים שלו.
מיכל לא הייתה היחידה שרציתי משהו איתה אבל בו נגדיר את זה כך,
ידעתי שאיתה יש הכי הרבה סיכוי למשהו אול בגלל שלפני שנה
הצלחתי לשכנע אותה למזמוז קצר שהיה נחמד אבל כנראה שהשאיר רק
אצלי טעם של עוד, כי אחרת אני לא מבין מה נסגר איתה, ממה היא
מפחדת, למה היא תמיד מזמינה עוד משהו כשאנחנו נפגשים. כמובן
שהתיאוריה הכי יפה (בעיני כמובן) שהיא מפחדת שהיא לא תצליח
לשלוט בעצמה, הרי אני גבר מאוד מושך (שוב בעיני, סתם יש גם
בנות שחושבות כך) והיא מפחדת שהיא לא תוכל והיא תתנפל עלי, אבל
מה היא לא מבינה, גם אני רוצה שהיא תתנפל עלי, אז מה אני צריך
לעשות. כנראה שאני אצטרך להמשיך לחלום או להתחיל לפעול בצורה
יותר טובה שתעבוד כי אחרת אף פעם אני לא אוכל להסתפק בידידות.