יום אחרי יום עובדים, חיים, מבלים, אבל פעם בשבוע מגיע יום
שישי. יום שישי צריך להיות מיוחד, משהו שונה מהרגיל כי אחרת זה
לא יהיה יום שישי הגדול. אז בכול מקרה יום שישי הגיע ואני כבר
חודש לא עשיתי משהו כיף, מיוחד, חריג, כול הזמן אותו הדבר,
ללכת לשבת בפאבים, בתי קפה, לשבת ולשתות עוד חצי ליטר בירה או
עוד הפוך. אז כמו שאמרתי היום הגדול הגיע ואחרי מסכת טלפונים
הבנתי שאו שאני נשאר בבית או שאני מוותר והולך ל"המועדון".
אומנם לא קוראים למקום כך אבל אני אוהב לכנות אותה כ"המועדון",
המועדון שלנו קיבל את כינוי בגלל שבמשך כמעט שנה הינו הולכים
לשם באופן קבוע מדי יום שישי אבל אז זה הפך לשיגרה ואז הפסקתי
ללכת לשם, האמת שגם לא הייתי נהנה שם, כי רוב החבר'ה לא היו
באים והמקום היה שורץ בילדים קטנים וזה היה מבאס, אם אני חושב
על זה כל הכיף היה שאנחנו בתור חבורה היינו באים, לפעמים היינו
באים עשרה או אפילו יותר ואז תמיד כיף לא משנה מה המוזיקה או
מי נמצא שם כי אתה עם מלא חברים. אז כמו שאמרתי הרבה זמן לא
הייתי שם והאמת שדי התחשק לי ללכת וגם מספיק אנשים שלא ראיתי
היו שם ורציתי לבוא ולפגוש אותם. אז באותו לילה בקרתי קודם חבר
בעבודה וישבנו ודיברנו על פה ושם הדברים הקבועים והיה די קר
באותו לילה ואני שלא אוהב ללבוש הרבה דברים הלכתי כמובן עם
חולצה קצרה ומעיל, בדרך כלל זה מספיק וגם באותו לילה זה הספיק
כאשר הייתי בתנועה, מדי פעם שהתיישבתי נהיה לי קר אבל לא קריטי
במיוחד. אז אני עזבתי את מקום העבודה של החבר והמשכתי למקום
המפגש שלנו, תמיד שהיינו נפגשים ללכת להמועדון או לכל מקום
הינו נפגשים בפינה, הפינה לא היתה מיוחדת אבל היא הייתה קרובה
להכל, היא די במרכז, באותו יום קבענו להפגש בפינה אחרי אבל
בגלל שהקדמתי החלטתי ללכת לנקודת מפגש המקדימה יותר, בקיצר
נפגשנו כולנו ועשינו את דרכנו להמועדון, אחרי זמן מה הגענו
והמקום היה מלא אנשים, מה שאני זוכר מהמועדון הוא שלרוב הוא
היה ריק וגם אם הוא היה מלא הוא לא היה מלא! באותו לילה הוא
היה מלא! החלטנו שנשב ונחכה קצת עד שהתור הארוך יתקצר, אני כבר
התחלטי להתלונן שהמקום יהיה מפוצץ ואיזה באסה בערך כמו תמיד
אבל אז ראיתי אותה, היא נראתה לי קטנה אבל היא הייתה ממש יפה,
היא הייתה מיוחדת לא משהו שרואים ביום יום, אז כמו שאמרתי
ראיתי אותה ואת החברה שלה מתקרבות והחבר'ה שלי מכירים אותה, לא
את הנערה המיוחדת שלי אלא את החברה שלה שהיה לה שם ממש מוזר
אבל אני לא זוכרת אותו, אז קיצר עשינו הכרות קטנה בין כולם
והיפהפיה שלי התיישבה לידי, עכשיו אני התחלתי לדבר ולגשש כי
אני פטפטן לא קטן והתברר שהיא בכיתה י', עכשיו אפשר לומר שאם
היא בי' היא לא ילדה קטנה אבל בהתחשב שאני סיימתי ללמוד בשנה
לפני אז היא קטנה ממני בשלוש שנים, אבל האמת לא חשבתי עליה
אפילו לרגע בתור משהי שאולי אני אפעל כדי לכבוש את ליבה, דבר
ראשון חשבתי על המחזה שלי ועל העובדה שאחת השחקניות עושה לי
יותר מדי בעיות ואני רוצה להחליף אותה, עכשיו היפיפיה שלי
הייתה מתאימה בול לתפקיד אפילו בתפקיד היא הייתה זהה אפשר לומר
שהמחזה תפור עליה ואני ישבתי חצי שעה ודיברתי איתי ניסיתי
להכיר אותה, סיפרתי לה קצת על חיי ויותר ניסיתי לשכנע אותה
שתקרא את הטקסט ותחליט אם היא מעוניינת, ישבתי ואמרתי לה כמה
היא מתאימה ושזה יהיה ממש כיף וזו חוויה נהדרת וישבנו ודיברנו
ונפתחנו אחד לשני ופה ושם רמזתי לה שתתן לי את המספר טלפון שלה
כדי שאני אצור איתה קשר ואתן לה את הטקסט אבל משום מה היא לא
רצתה אז ניסיתי הפוך רציתי לתת לה את המספר שלי ואם היא תרצה
אז היא תצלצל אלי ואני אפגוש אותה, אבל שוב היא לא רצתה ואני
לא מבין למה מה היא חשבה שאני רוצה לפגוש אותה בגלל שאני רוצה
לצאת איתה, האמת שדיברתי איתה על המחזה יש זרקתי לה שאני מחפש
משהי שתשחק שם וזה באמת נשמע מפוקפק אבל מה לעשות אם היא הייתה
מכירה אותי יותר טוב אז היא הייתה מבינה שזה היה רציני ביותר.
בכול אופן היא והחברה שלה נשארו מאחור בעוד שאנחנו נכנסנו, אז
אנחנו נכנסים, עוברים את הבדיקה הבטחונית והמקום מפוצץ באנשים
אי אפשר לזוז מילימטר בקושי יש מקום לרקוד, זה היה ממש ממש
מבאס, אבל מה לעשות אף פעם זה לא מושלם. אז הזמן חולף לו ואני
מחפש אותה כי אולי היא חשבה על זה והיא השתכנעה אבל אני לא
מוצא אותה ואז אני מחליט לרדת למטה לנשום קצת אוויר צח ואולי
רצוי לציין שאני אפסנתי את המעיל שלי ואני יורד עם חולצה קצרה
אמצע החורף בלילה שממש קר, טוב אולי לא ממש קר אבל יחסית קר,
אז אני יורד ופתאום רואה את שתי הבנות שוב ושואל למה אתם לא
נכנסות, חיכיתם כל הזמן, לאט לאט הם מתחילות לספר שהם היו פה
ושם ורק כרגע הם חזרו, ואני בראשי חושב על איזה מיקריות ששוב
פעם אני פוגש את היפיפיה שלי, אז אני יושב לי למטה מדבר קצת עם
חברים שהגיעו ובשלב מסויים מתפנה אל היפהפיה שוב ומדבר איתה,
אני בודק אם היא השתכנע אבל משום מה הכריזמטיות שלי לה פעלה
עליה והיא אמרה שהיא צריכה לחשוב על זה, אז אני מנסה ללחוץ
עליה קצת ואומר לה שרוב הסיכויים אני לא אהיה פה שבוע הבא כדי
לראות וגם שאני מתחיל לעבוד על המחזה עכשיו ואני צריך לדעת מי
איתי ומי לא, בזמן הזה החברה שלה בדקה עם יש דרך להתפלח למקום
וחזרה בבושת פנים כי לא נתנו לה להיכנס, אז שניהם החליטו ללכת
הבית כי כבר היה די מאוחר ואני מנסה ניסיון אחרון לשבור את
הקרח עם היפהפיה שלי אבל אני נכשל שוב אך אז היא אמרה שאולי
נפגש פה שבוע הבא, עכשיו אני לא בטוח אם היא אמרה את זה או שלא
פירשתי את הדבר נכון, והאמת אני לא מבין מה היא חשבה עלי בכלל,
כי רק אחרי שהיא הלכה התחלתי להבין את הפיספוס הגדול שהיה ואני
לא מדבר מבחינה מקצועית אלא מבחינה רגשית, היא היתה נערת
החלומות, והיא הלכה, אבל הבעיה היא שהיא קטנה אבל מה זה משנה
בעולם של אהבה, אחרי מספר רגעים אני חזרתי להפרד מכולם ואז
הלכתי הביתה וחזרתי לחשוב על מה קרה באותו לילה, ומה יקרה עם
אני אפגוש אותה שוב, האם היא תזכור אותי, האם היא תרצה אותי,
או שאני אזכור אותה לעד בתור נערת החלומות שדיברתי איתה ערב
אחד בכניסה למועדון הישן.