"נפגש בכניסה בשבע" כן זה מה שקבעתי איתם רק לא שמתי לב והשעה
עכשיו הייתה שש וחצי ואני חייב לעוף מפה כדי שאני אגיע בזמן.
בכלל, למה אני הולך, הייתי בפעם שעבר ואני בטוח שזה יהיה אותו
הדבר, אבל אני רק מקווה שהפעם יהיה יותר מעניין, בכל אופן אני
יוצא לי מהבית או שיותר נכון רץ לתחנה, ושום אוטובוס לא מגיע
או שהקו שאני צריך לא מגיע. אני לא יודע, בכל אופן הגיע קו אחר
שאני בטוח שמגיע ליפו, אבל בכל אופן אני אשאל את הנהג. "אתה
מגיע לרחוב אילת?", "כן, עלה למעלה!" אז אני בתומי עולה למעלה
והולך לשבת מאחורה, לא לפני ששאלתי מתי אני אמור להגיע והנהג
השיב שהנסיעה ארוכה. אני רק זכרתי שפעם קודמת הנסיעה לקחה כחצי
שעה, בכל אופן אני יושב לי מאחורה שומע לי קצת מוזיקה ונרגע לא
משהו חזק ולא משהו רגוע, כך משהו טוב. הזמן מתקתק ואני רואה
שאנחנו במקום שאני לא מכיר, השמש הלכה לשלום ואני עוד נוסע פה,
כבר לא הייתי רגוע, אולי בגלל שראיתי שלט שכתוב עליו:
"...שרת...", המילה הזאת לא מצאה חן בעיני ואמרתי לעצמי: "הי
חבר אני חושב שהלכת לאיבוד", אז אני הולך אל הנהג ושואל, "עוד
כמה זמן יש עד רחוב אילת?", והנהג חזר על התשובה המנצחת, "יש
עוד זמן", אני לא הייתי רגוע, אני נוסע כבר יותר מחצי שעה,
"אתה מגיע לאילת ביפו נכון?", ופה הנהג הפתיע אותי, "לא הקו
הזה לא עובר ביפו, אני מגיע לאילת בחולון."
ואני מבולבל, לא יודע מה לעשות, כמובן שהנהג טען שזה לא אשמתו
כי לא ציינתי שאני מחפש את יפו, אבל בכל אופן ירדתי במקום שאני
לא מכיר וזה גם לא המקום הכי סימפטי להיות בו ברדת החשכה. אני
הולך לי לתחנה לכיוון הבית ואחרי כמה דקות למזלי מגיע שוב פעם
הקו, ואני עולה בתכנון להגיע הביתה. בדרך בנסיעה התקשרו אלי,
אלא מה, החברים שלי, דאגו מה קרה לי או שיכול להיות שאני
התקשרתי אליהם, אני לא זוכר. אבל בכל אופן סיפרתי להם על
הסיפור הלא נעים שלי, ואמרתי שאני הולך הביתה.
הנסיעה הייתה ארוכה והתחלתי לצייר, זה היה ציור שהביעה את
התסכול והבלבול שהיה לי, אבל בכל אופן סיימתי את הציור והגעתי
לאזור שאני בערך מכיר, זה הייתה בסביבות נחלת בנימין ורוטשילד,
ואני אומר לעצמי "גם כך אין לי מה לעשות בבית, אז אני אחפש פה
את רחוב אילת ומקסימום אני אקח מונית הביתה." אז באופן ספונטני
ביותר אני יורד מהאוטובוס ומתחיל ללכת ואני אומר לעצמי שכדאי
שאני אתחיל לרוץ אם אני רוצה להגיע בזמן, ואני רץ לי ברחובות
שלא ראיתי בחיי, ואינטואיציה חזקה כיוונה אותי כי חשבתי שאם
אני לא אגיע, אפסיד משהו חשוב ביותר. ואני הגעתי לרחוב ראשי
ואני שואל את האנשים, " איפה זה רחוב אילת?", והם השיבו לי,
"אתה ברחוב אילת", אני חושב לעצמי 'לא יכול להיות, כתוב פה דרך
יפו', ומשום מה התחלתי לרוץ ברחוב ופתאום ראיתי מסעדה לא משהו
מיוחד, אבל השם שלה הזכיר לי את המטרה שבגללה באתי, ואני ממשיך
לרוץ ופתאום אני ניזכר ,"הייתי פה" כן, אני הגעתי לרחוב אילת,
ואז הבנתי שבאמת רחוב אילת הוא המשך של דרך יפו, ואני רץ ועולה
לסטודיו ולצערי לא כולם היו, אבל בכל אופן סיפרתי להם חלק
מהסיפור, ובסוף באמת לא היה מי יודע מה, האוכל היה בסדר, אבל
הכי חשוב זה שהספקתי לחזור הביתה לראות  "חברים".