אם החיים אינם
אלא מסע בודד
לעבר החידלון,
אז מהי הצלחה?
מהו כישלון?
הרי, בעצם,
מעולם לא נקבע
כל מדד,
וכל ביחד תמיד
מסתיים בלבד,
אין דבר כזה
טירוף,
לא נולד אדם
שפוי,
אין רעמים ביום בהיר,
רעם הוא הדבר
הכי צפוי.

אם החיים אינם אלא
מסע בודד,
מדוע מחפשים,
כולנו,
אחר עד?
חיזוק חיצוני
להיותנו שלמים,
עבורו, משעבוד,
נהיה קיימים,
וכמו כל סם,
הוא יהיה רק
זמני,
היום זה אתה,
הלילה אני,
כולנו קופצים
לאותם הבורות,
אופוריות סקסואליות
או מרות שחורות,
בין אהבה לשנאה
קיים רק כאב,
קיימת בריחה,
אין שום חיץ
בין ייאוש לשמחה,
רק העמדות של פנים,
ניסיונות שכחה.

אם החיים
אינם אלא
מסע,
אז החידלון
מוכרח יהיה להיות,
סוג של כניסה,
בין גיהינום לגן-עדן
נמתח רווח דק,
גלגל מזלות שמסתובב,
ושוב נפסק,
שפוך את
כל האמת החוצה
מן הארנק,
בין הלידה למוות
צריך להעביר את
הזמן,
לכל אחד יש
סיבה משלו,
לא ללכת מכאן,
ואני, בחלון,
משקיף אל החידלון,
פעם זועק
ופעם משלים,
מוריק עוד כוס,
רק לא לכעוס,
עוד ראש לדרך,
ראש לאומללים.


אמסטרדם, פברואר 2003'