שתל הזאטוט היתום שתיל ירוק בגנו
בפאתי המשעולים לכסות את בדידותו
הפריד בין הזרעים, דאג להשקייה
מיקד את יגונו בשמירת השתיל מהסביבה.
השתיל ליטף בהבנה מבלי להגיד מילה
הימים חלפו והשתיל לשיח נהיה
השיח העניק לו את פרחיו כמשחקים
הילד חלק איתו אהבה נכזבת, מחשבות ולבטים
הכל לפתע בהיר, הוא ראה את השער
השיח ידע להרגיע את הנער.
השער הכיל עוצמה ואמפתיה כמו שהנער תמיד קיווה
כוכבי האושר התקרבו אליו לראשונה
בלילות התכרבל עם השיח, יותר לא נדדה שנתו
עולם משלו, הוא חש אולי זו בעצם אהבתו
השנים נקפו, המבוגר לשיח נהיה
נשכחה התקופה שהשיח אותו החייה.
השער נאטם בחזיונות קודרים מהפנטים
המבוגר הקטן לא ידע מה עושים
חברו היחיד הפנה אליו את עורפו
בצד השני מחכה אישיותו
הוא חשק לבכות
הבכי לא יצא כשהוא נפרד מחברו לצמיתות
לקח ברעד את הסיכון לחזור למציאות
הגעגועים חוזרים בלילות לבנים
מנסה למצוא משמעות באנשים. |
