הזיכרונות שנשארו לי ממך,
לאט לאט הולכים ונעלמים,
ואתה יודע,
הדבר שהכי חסר לי כרגע זה הקול היפה שלך,
הקול שאמר כל כך הרבה.
הקול שהגיב כשרצינו,
שלחש לנו את אהבתך,
הקול שדיבר רבות על החיים,
ולעולם לא דיבר על המוות,
הקול שהיה שואל אם הוא יכול לבוא לישון לידי,
הקול שהספיק לעלות לתורה,
ולא לזייף כשהוא שר מילות קודש.

ועכשיו, נותרתי ריקה מהקול שלך,
ואני כל כך זקוקה לשמוע אותו,
נואשת להיזכר עד כמה הקול שלך היה מיוחד,
עד כמה הקול הזה נשמע על ידי כל בוקר,
עד כמה הקול הזה אהב לצחוק ולשמוח,
והקול הזה אהב תמיד לחייך...

עכשיו הקול שלך נדם,
ואת שלי יכולים לשמוע למרחקים,
כי הקול שלי כואב את לכתך,
ומחכה לשמוע רק עוד פעם את קולך.



עומר, אתה חסר לי. אני מתגעגעת,
והגעגוע רק גובר. אוהבת אותך המון.