היא הרגישה אותם בכל מקום.... ברחוב, בבית הספר אפילו בבית
שלה! בתוך החדר שלה... הם רודפות אחריה, מושכות אותה בכוח, היא
לא רצתה להאמין בהם היא כל הזמן אמרה שרוחות זה בולשיט...
אבל... אבל היא ראתה אותם. היא ניסתה לאכול אבל הן כל הזמן
שפכו לה את האוכל על הרצפה, היא ניסתה לישון אבל כל הזמן
הרעישו.... היא פוחדת ואף אחד לא מבין, ואף אחד גם לא מנסה
להבין!
היא רועדת בחדר, עייפה, מבוהלת וכל כך מפוחדת. היא פורצת בבכי
כל הזמן.

קוראים לה משוגעת!!!

אבל היא פשוט רואה דברים שאחרים לא רואים... החיים שלה הפכו
לבלתי שפויים היא כל הזמן ראתה אותן בכל פינה! היא לא הצליחה
להתרכז היא כל הזמן חשבה עליהן...

לילה אחד בעודה שוכבת לה במיטה מנסה להרדם היא שוב שמעה אותם ,
אך הפעם היא לא פרצה בבכי והיא גם לא פחדה. היא קמה מהמיטה
הדליקה את האור וגילתה ילדה קטנה עם ראש מורכן בוכה בזווית של
החדר... על ראשה של הילדה הקטנה היה חתך אדיר. היא התקרבה אט
אט אל הילדה שבזוית והתלתלים האלה שע ראשה היו כל כך מוכרים
לה... היא ליטפה את ראשה של הילדה הקטנה. ופתאום הילדה הקטנה
הרימה את ראשה... הילדה חייה אליה חיוך מתוק... והיא, היא פתחה
את ענייה עד שכמעט האישונים יצאו לה דרך העניים היא זיהתה את
הילדה הקטנה... זאת היתה אור! היא כל כך התגעגעה אל בת דודתה
אור שנהרגה בתאונת דרכים קטלנית לפני מס' שנים... היא חייכה אל
אור הקטנה חיוך עדין ושניהן התחבקו כל כך חזק...

סיפור זה נכתב לבת דודתי אור ז"ל אני כל כך אוהבת אותך
ומתגעגעת אלייך קטנטונת שלי!