אתמול, כששיחקנו קלאס בהפסקה בחצר שמאחורי בית הספר, נועה
גילתה לי שאתמול היא ראתה סרט של גדולים. אחד כזה עם המון מכות
ונשיקות. אני נורא קינאתי כי ההורים שלי לא מרשים לי, אבל לא
אמרתי לה את זה, שלא תחשוב את עצמה.
ואז היא סיפרה לי שבסרט הזה אמרו שלכל אחד יש מין מלאך שומר
בשמיים, ששומר עליך מדברים רעים ושלא יקרה לך כלום, אבל היא
חושבת שלאנשים בסרט לא היה אחד כזה, כי הם כל הזמן נהרגו.
והיא אפילו מצאה את המלאך שלה, אתמול בלילה בחלום, והיא החליטה
שקוראים לו יצחק, כמו שלסבא שלה קראו לפני שהוא מת, בגלל שגם
המלאך כל הזמן צחק, ונתן לה סוכריות והיה לו שיער לבן, ממש כמו
סבא שלה. נועה אומרת שלסבא שלה היה שיער ג'ינג'י לפני שהוא הפך
לסבא, אבל אני חושבת שסבים נולדים עם שיער לבן.
אחר כך, בשיעור, קיבלנו חזרה מבחנים בחשבון, ונועה קיבלה 10
נקודות יותר ממני, והמורה שאלה אותי שאלה ולא ידעתי את התשובה.
ובסוף היום- דני, הילד שאני אוהבת עוד מכיתה ג', שוב לא הציע
לי חברות, ונועה הלכה עם חבר שלה הביתה, ולא איתי כמו תמיד.
כל הדרך הביתה, לא יכולתי שלא לחשוב על המלאך השומר הזה של
נועה, עד שהבנתי שלי אין אחד כזה. אולי בגלל שהוא נרדם ושכח
אותי, או שפשוט בגלל שסבא שלי עדיין חי.