גיהנום וגן עדן.

חשבתי לעצמי...

אולי גן העדן והגיהנום, הם למעשה התפיסה שלנו את עצמנו,
השמחה והעצב שלנו נובעים מנשמתינו, במהלך החיים
אנו עלולים לפגוע בנשמותינו ב"חטאים", או לחזק אותה ב"מצוות".
כשאנו ערים, גן העדן והגיהנום הפנימיים שלנו, מורגשים קלות
בלבד.
יש לנו שפע של צפצופים, פלאשים של אור, ריחות למיניהם וכו'
שמסיחים את דעתנו מהם, ושפע תחושות, נעימות ורעות שנותנות
משמעות לחיינו, אבל כשאנו מתים ואין לנו יותר רגש פיזי.
כל זה לא נשאר אתנו, ואנו נשארים לבד אם עצמנו, בלי שום דבר
חיצוני.
במצב הזה, אתה יכול להתרכז די חזק בתפיסה העצמית שלך...
גיהנום... הא...
או אולי גן עדן...
גיהנום וגן עדן הם לא סתם מקום הם בתוך נשמתנו.