הוא הקיש בעטו על הדף, המלא בסימנים כחולים, אותיות בודדות
וחצאי מילים, ולאחר מכן הכניס את קצה העט לפיו והחל לכרסם את
קצהו. לאט לאט המילים החלו להתחבר אחת לשניה ואז לביטוי שלם.
הקמטים במצחו התיישרו ופיו התעגל לידי חיוך כשרשם את ההגדרה
האחרונה לתשבץ תרתי המשמע שהיה פרוש לפניו. אנחת רוחה נפלטה
מפיו והוא הרים את עיניו מהדף והביט בשורות הבניינים, שנשקפו
אליו מבעד לחלון.
הוא ידע, שהוא יצליח לפתור גם את התשבץ הזה. הוא תמיד אהב
תשבצי תרתי משמע, מאז פתר את ההגדרה הראשונה שלו אי שם בכיתה
ט'. הוא עדיין זכר את ההגדרה, "רואים שדידי בעל מקצוע" - חמש
אותיות. הוא זכר איך התשובה נחשפה לאט לאט בראשו, כל כך פשוטה
שקשה להבין כיצד היא לו עלתה במוח קודם לכן, ועם זאת כל כך
מסובכת, שהשקיע בה לפחות חצי שעה של מחשבה.
מאותו יום פתר באדיקות כל תשבץ שמצא והוא ראה את כפל המשמעות
יותר ויותר בבהירות מפעם לפעם בכל החידות שמצא. הוא ראה את כפל
המשמעות בתשבצים של מעריב, ידיעות ואפילו של הארץ. הוא ראה את
כפל המשמעות ב- "רואים אחרי עשר, שהיא לא נשואה", שש אותיות
והוא ראה את כפל המשמעות גם ב - "בעבר לקחו צ'אנס על סלט", הוא
ראה גם את כפל המשמעות, כשהוריו הודיעו לו שהם נפרדים, "כי ככה
יהיה יותר טוב", כשבעצם אמרו שהם נפרדים, כי אבא בגד באמא, הוא
הבין את כפל המשמעות, כשערפאת אמר, שהוא רוצה שלום אמת עם
ישראל, כשבעצם אמר, שהוא רוצה את השטחים בחזרה. הוא ראה את כפל
המשמעות, כשענת אמרה לו "זה לא אתה זה אני", כשבעצם אמרה זה
אתה והאופי המעצבן שלך, והוא ראה את כפל המשמעות, כשהבוס שלו
אמר "אנחנו מאוד רוצים שתמשיך לעבוד פה אבל אנחנו נאלצים לקצץ"
כשבעצם אמר פישלת פעם אחת יותר מדי.
הוא תמיד יכול היה למצוא את התשובה לכל כפלי המשמעות וכאלה היו
הרבה, אבל תמיד שאל את עצמו אם לא עדיף לחזור לכיתה ט', כשלהכל
היתה משמעות אחת פשוטה והתשובה לשאלות לא היתה כל כך חשובה.
אולי אם היה נכשל בפתרון ההגדרה היה יכול לראות את החיים כפי
שהם מוצגים מבלי לראות את המשמעות השניה, המכוערת, שתתמיד
מסתתרת מאחוריהם.
הוא נאנח עוד אנחה ושלח ידו אל העיתון השני, שהיה פתוח בדיוק
בתשבץ. הריבועים הריקים הביטו אליו בהכנעה. הוא ידע שגם התשבץ
הזה לא יוכל לעמוד בפניו.