הזמן קצר
והמלאכה מרובה
ולא עלינו לגמור את המלאכה.
ואני,
מתעטפת בחול הרך
גרגרים, גרגרים
נדבקים אל עיניי,
אל פי, אל אוזניי.
נדבקים אל גופי
ומסתדרים גלים, גלים.
טובעת בסדר המתחלף לפרקים
גרגרים, גרגרים,
קטנים, תמימים,
חודרים, פוצעים,
מתפזרים, מסתדרים
שורות, שורות
שוקעת בחלומי
ולא עליי לגמור את המלאכה.
אך היא רבה
והזמן קצר
והתולעים כבר אוכלות בבשר
זה שעליו מוטלת המלאכה.
והזמן קצר.
אני שוקעת בחלום
גלים, גלים,
מרגישה את הזמן
גרגרים, גרגרים
מצטברים
משקעים אותי לתהומות.
שם הכול עומד מלכת.
והמלאכה?
לא עליי.
לא עליי!
אך היא מרובה.
והזמן?
כן, הזמן.
עליי.
הזמן עליי.


מתוך ספרי "האהבה היא אי-שפיות" בהוצאת ספרית הפועלים.