|
אמי המנוחה רצתה שאלמד בתיכון של בני עקיבא, כדי שאספוג קצת
יידישקייט. היום ודאי מתהפכת בקברה.
עַל לֶחְיָהּ הַיְּמָנִית שֶׁל בַּת חֲמוּדוֹת
צָמְחָה לָהּ גִּבְעֹנֶת
וְעַל הַגִּבְעָה כְּמַעֲש-ֵה ש-ָטָן
הוֹפִיעָה ש-ַעֲרָה אַדְמוֹנִית
מַתְרִיסָה
ש-ַעֲרָה טַרְדָנִית פּוֹרֶקֶת עֹל
צוֹמַחַת לְלֹא בּוּשָׁה
וּמִתְנוֹפֶפֶת לַצְּדָדִים
אוֹמֶרֶת "אֲנִי פֹּה"
אֲנִי פֹּה לַנֶּצַח נֶאֱחֶזֶת
וְאַתֶּם לְכוּ לַעֲזָאזֵל
עָזְבוּ הַמְּחַזְּרִים
הַחֲבֵרוֹת לֹא מִתְקַשְּׁרוֹת
וְהָעַלְמָה בְּחַדְרָהּ יוֹשֶׁבֶת
ש-ְעָרָהּ סוֹרֶקֶת
וּבְלֶחְיָהּ - עַל הַגִּבְעָה - הַשּ-ַעֲרָה
"שׁוּפוּנִי יָא נָס"
הָעַלְמָה פִּתְרוֹנוֹת לְקַבֵּל מְסָרֶבֶת
הֵן הַגִּבְעָה הִיא עַצְמָהּ וּבְש-ָרָה
זוֹ הַשּ-ַעֲרָה עֵש-ֶב שׁוֹטֵה
יוֹם אֶחָד לְבַדָּהּ
תִּתְבַּגֵּר
וְתִנְשֹׁר
בִּשְׁעוֹן הַחוֹל הַגַּרְגְּרִים זוֹרְמִים
וְעַלְמָתֵנוּ בַּת הַחֲמוּדוֹת -
הַשּ-ַעֲרָה כְּמוֹ דֶּגֶל עֲדַיִן
עַל הַגִּבְעָה מִתְנוֹסֶסֶת
אַךְ הִיא מָצְאָה פִּתְרוֹן בֵּינַיִם
מִן הַמַּרְאָה שׁוֹמֶרֶת עַיִן
מוקדש לאהובתי חמוצת השער ולבנת הפנים היושבת בכיפת הענן אי
שם
תל אביב, 8/11/03 |
|
|
חשבתי לכתוב
סיפור קצר על
ייסורים שיילך
ככה:
אני ויזיז שלי
שכבנו אתמול וכל
פעם לפני שהוא
היה גומר הייתי
אומרת לו "די,
די, אני לא
יכולה..." ואחרי
חצי שעה הייתי
מפתה אותו שוב.
הוא התחיל
להישבר אבל לא
ממש היה לו מה
לעשות. מגיע לו,
שיידע שאני
אוהבת אותו ולא
רוצה רק יזיז.
סתם התחשק, יש
בעיות? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.