אני לוקח את עצמי שלושים שנה אחורה
בלילות כשקשה לי לישון
בחורף
כשהשמש פורשת מוקדם
כשאני נזכר שאת כבר לא כאן.
אני שולח לך את עצמי
מעט כל פעם
פלחים של אדם שאהבת
של אדם שרכשת
עם חיוך
לפני שלושים שנה.
אני אדם שמוליך כלב בשקט
שקורא עיתון על מרפסת, כל ערב,לבד
שותה תה עם חלב
כמו פעם, כמו שהיינו אז
כמו לפני שלושים שנה.
היית כל-כך שונה, מהשאר
יותר מסובכת יותר מטורפת
לעולם לא שלי, לגמרי
ואיתי בסופו של דבר.
היית כל-כך יפה,
לעולם לא שלי, לגמרי.
איתי בסופו של דבר.
כשקשה לי לישון
בחורף, כשקר
אני חוזר שלושים שנה אחורה
חוזר לתוך עצמי ונזכר
חוזר לתוך עצמי ונשבר.
אדם שמוליך את הכלב ושותה את התה עם חלב. |
