התפנקתי.
"כן.
כן, תמשיך..."

נכנסנו לחדר, דוממים אך רועשים, שתי ידיו אוחזות חזק בישבני,
תולה את נשימותיו באוזני, קורא לי: בואי, התמסרי.
ואני מתמסרת, תחילה הראש מאבד את הלך ההיגיון ואח"כ הגוף, והלב
,הו, הוא פועם בחוזקה, מנתץ ושובר כל דבר שנקרה בדרכו. ואני
בתוכך ואתה מתחיל להיכנס לתוכי.
מעביר עליי לשון נקייה ורטובה, מלקק את אוזני ומעביר בי
צמרמורת נעימה ואחריה עוד אחת, אני שוקעת בעינוגיך, קוראת בשמך
ואתה לא עונה לי, אני שומעת אותך נאנח, ואני איתך.
משכיב אותי על המיטה כבובת חרסינה, כדי שלא אשבר, ומעביר עלי
מבט בוחן, על פניי, על שדיי, על רגליי, על ערוותי, על כל כולי.

ואז אתה רוכן, ומתחיל במלאכת הנישוק והליקוק. לא משאיר בי אף
מקום אחד יבש. וכולי רטובה, כן, הו, יקירי - גם מבפנים. מטפל
בי כמו שרק אתה יודע, מעניק לי את מתת התענוגות שלך כאילו אין
לנו מחר. מסובבת אותך על הגב, ככה - כמו שאתה - ולוחשת לך
באוזן: קח אותי. רוצה שתיקח אותי אל מקומות שלא הייתי בהם
קודם, רוצה שתהמם אותי בביצועיך, שתעלף אותי בעוצמתך ושתלהיב
אותי בקשיחותך.
נוגע-לא נוגע - כמו פרפר מרפרף על גופי, נשכב מעלי - משקל נוצה
אתה, ומההתרגשות כבר איני מבחינה במשקלך. ואתה מעליי, חודר
באיטיות ובעדינות אין קץ, אנחת עונג, וחיוך קטן מתחיל להתנוסס
על פניי - כן, זה אתה, זה אתה שחיכיתי לו ושאהבתי אותו. זה
אתה, אהובי, שהגיע לאהוב אותי, לקחת אותי אל השמיים, ואני
איתך, בגוף אחד, בלב אחד, בנשמה אחת - ושנינו אחד - מאוחדים
בקסם הבריאה, כאילו זה יומנו האחרון.
ואז אתה מתחיל להשתלהב. אתה מתחיל להשתולל - הו, כמה שאני
אוהבת את הרגעים האלה בהם אתה לא אתה ואני לא אני - משחקים
בכאב בלתי מוסבר, אוהבים וכואבים אחד לשניה, ואתה מכאיב - ואני
מחייכת. לא, אתה לא באמת מכאיב לי - אתה משחק איתי. אתה מגביר
קצב, משחק איתי - בידיים, ברגליים, בכל איבר נגיש וזמין -
מעורר בי רגשות שלא היו בי מעולם. העירום שלך מושך אותי, ואני
בעיניים עצומות, כבר לא נמצאת על המיטה. ואני מתנשפת, ובכלל
אני כבר לא איתך - אני אי שם למעלה, מרחפת לי בשמיים פרטיים.
כל גופי רועד וצועק: אל תעצור, רק אל תעצור, תמשיך בכל כוחך,
רק אל ת-ע-צ-ו-ר.
ואני נוחתת.
וכשהרגשת שנחתתי - עצרת.
סיגריה.
חיבוק.
מצב כפית.
לילה טוב, אהוב שלי.

מרגישה משהו מאחורי הגב. לא, לא יכול להיות, עוד סיבוב?