הגשם קורא לי לחזור
אל אותה ילדה
שהייתי פעם...
<חיוך>
כבר קשה לזכור.
מדרכות, טיפות, שירת מרזבים
עיר של אורות, חלומות רטובים.

לא יפה היא היתה
לא מרשימה - קטנטנה.
<מבט>
והעולם, בין קירות וגגות,
נראה כמו איום עמוס נגוהות.
אילה עדינת מרפק
מהלכת בין רעם לברק,
מחפשת עולם סוער - חובק
מתנדנדת על הגבול הדק.

בתוך שלולית מרופשת
<תחושה>
שם בין הטוב לרע,
בין הבזקי המדרכת
בתוך השלולית הכהה...
שירים היא היתה חורזת
שירת הבדידות וכאב הצמיחה,
אלוהים - איך היא עכשיו שורדת
עמוק ובתוך אימת חזונה.



10.1.02