לאן נברח?
כשבחוץ הכל מסוחרר
כשבפנים כבר אי-אפשר
לאן נברח?
כשאוזלים כל הכוחות
להתמודד לצעוק לבכות
כשהעיניים עוד לחות
מאתמול?
ואין מקום למה שהולך לקרות היום.
לאן נרוץ?
כשנופלים בנים בשקט.
פעם אחר פעם הם קמים
בכדי ליפול
הדממה כועסת
הציבור שולף קריאות חסרות אונים
הם ילדים של כולנו
כשהם מתים.
לאן נכוון?
כשאנחנו מטרות
של אויב בלי שם,
של צל המהלך ביננו
כשכל צעד מקרב
אולי מרחיק אותנו מסופנו?
למה נותר עוד לקוות?
ולאן נעלמות כל אותן תקוות כה נעלות?
אותה אופטימיות גואלת?
שהבטיחה היא, התקופה שכבר איננה.
לאן נברח?
כשישראל קורסת תחת משקלה?
כשהארץ אוכלת את בניה?
כשהסוף, נדמה, עומד על סף דלתנו.
"ראינו, ניסינו, לא הלך, עוזבים?"
זו לא מסקנה, גם לא פתרון.
זו זעקה נואשת, נסיון להבין
איך נוצר כאן כישלון? |
