אז בגיל ארבעים ושתיים, יכול היה להתרווח לו, דניאל או איך
שהיה מכונה בפי כל - דני, על כיסאו בנוחות גמורה בגלל כל שהיה
לו, כי מה שהיה לו יכול היה להיות מספיק לארבעה או חמישה
אנשים. כי הרי איך זה הולך? לאחד יש אישה יפה אבל מטומטמת, וגם
בעיות כלכליות, לשני יש אישה יפה אבל ילדים עם בעיות
התנהגות... לאחר יש כסף אבל אין לו מזל ולאחרון יש כסף וגם מזל
טפו טפו טפו ואישה לא ממש יפה אבל סופר-גבר, אינטיליגנטית! אבל
מה, יש לה בעיה אחת רצינית... היא לא מצליחה להיכנס להריון כבר
די הרבה שנים... אז זהו שלדני כל הנאחסים האלה לא היו. הייתה
לו אישה מדהימה, אורית, שניהלה את העסק המשפחתי ביתר חינניות,
המו"לית הראשית בהוצאה לאור מוכרת בתל אביב. אפשר להגיד שאורית
הייתה אישה יפה, עם עקרונות של אחת שיודעת מה היא רוצה. וככה
היא גם מחנכת את שני ילדיהם המתוקים לדעת בדיוק מה הם רוצים
וגם להצליח להשיג אותו. הילדים היו כבר די גדולים, יפים, דומים
לאורית להפליא: שיר הייתה בת 8 וחצי וצליל היה בן 10. וככה היא
חינכה אותם כי בדיוק  כך היא השיגה את בעלה, דני. מי שהיה אז
כובש הלבבות האגדי, ששבר את לבבותיהן של כל נערות תל אביב של
אז... וביניהן אפילו כמה מפורסמות...
וכל החבילה המוצלחת והיפה הזאת גרה לה בשכונת SUN& SEA שככה
נמצאת ממש בצפון של תל אביב, עם מרפסת ענקית מול הים. אחת לפרק
זמן לא ספור יוצאת כל המשפחה לחופשה בחו"ל.
אבל דני שהיה ממנכ"לי חברת BYNAT, אחד מאלו שהצליחו להגשים
סטרט-אפ ואפילו להרוויח ממנו, לא היה שבע מכל הטוב ולכן רצה
עוד. והעוד הזה הגיע לידי הגשמה באמצעות אדווה, מזכירתו הנאמנה
עד כדי שיגעון, שגילה, יופייה ומצבה הכלכלי (סטודנטית פלוס שכר
דירה בוייזל 4 בתל אביב + גולף חדשה) אפשרו לה להיפגש איתו מדי
פעם בדירת האהבים שלהם. אפשר להגיד שהיה להם מין רומן ממושך או
שאפשר לקרוא לזה חברות ללא גבולות.
כי הוא באמת אהב אותה, אבל לא מספיק כדי לוותר על הכל.
ודני היה באמת גבר יפה, מאלו שמטפחים את עצמם: מתלבשים טוב,
מריחים טוב, נראים טוב אבל באמת טוב! הוא הלך פעמיים בשבוע
לחדר כושר שכלל שחייה, ג'קוזי, סקווש ומקלחת טובה יחד עם חברו
הטוב צביקה, עוד מהימים של השייטת.
ואם נלך רגע לאחור, הרי אמרתי שדני אהב את אדווה עד כדי טירוף
אבל הוא לא ממש מטורף עד כדי כך שיסתכן בלהפסיד את כל מה שהיה
לו ועכשיו אתם כבר יודעים שהיה לו ולכן, הוא החליט שהוא עוזב
את אדווה.
ואדווה, מלבד העובדה שהייתה מאוהבת בו נואשות עד מעל לראש, היא
גם נתמכה בו כלכלית והוא ממש החזיק אותה עם כל הבונוסים שהוא
זרק לה מדי פעם. אבל בלית ברירה נאלצה לנטוש את מעמדה כמאהבת
הרשמית של דני. והלכה להתנחם בזרועותיו של שמוליק, סטודנט
למשפטים יהיר אך חתיך למדי. לאדווה לא היה איכפת, העיקר שיש לה
מישהו שמחבק אותה. זה יכול להיות אפילו כלב. כי אדווה גדלה
בבית כזה שההורים לא מההורים האלה שנמצאים בבית והיא גדלה
בעיקר אצל הסבתא שלה שהייתה אלכוהולסטית. היו לה חיים קשים.
אבל כנראה בגלל זה היא שרדה והצליחה להגיע רחוק. ואז.
אחרי כמה חודשים, כשהגיע הזמן שנראה שלכל דבר יש מקומו והוא גם
מונח שם, וכולם מרוצים, הגיעה בוקר אחד אדווה למשרד, וביקשה
לדבר עם דני ביחידות, בעיקר במהירות... הם נכנסו למשרדו ואז
מבלי לחכות אפילו רגע, הודיעה לו חד משמעית ובחגיגיות קמעה:
"אני בהריון וזה ממך!" דני שתק לרגע ואחר אמר במהרה: "טוב, אז
מתי את עושה הפלה?","אז זהו" ענתה אדווה,"אני יולדת אותו ואתה
יכול לשמוח בשבילי או לא!" דני חשב לרגע עם עצמו והגיע למסקנה
כי מוטב שכך יהיה, כי אם כבר לפזר את הזרע (כי זה הייעוד של
הגבר?!), אז לפחות לפזר אותו קרוב!  ואז הוא גם יוכל לתת לילד
את כל מה שצריך וכל הדברים האלה וזה, אתם יודעים.  
אם כבר שמתם לב, אז דני בנוסף לכל, היה בן אדם טוב, אמיתי.
ובגלל שהוא אוהב יושר וכנות הודיע לאדווה: "אם זו ההחלטה שלך,
כנראה שחשבת על זה מספיק ואם זה מה שאת רוצה אז זה בסדר
מבחינתי, אבל צריך רק לעשות בדיקת אבהות כדי לאשר את זה
סופית". ואדווה אמרה לדני שאולי לא כדאי לעשות את הבדיקה כי זה
יכול לעשות נזק לעובר. אבל דני הרגיע אותה בדרכו המיוחדת
והאופיינית לו כל כך ורק הוסיף שאת הבדיקה יעשה גינקולוג שהוא
חבר שלו שמתמחה בתחום הזה בדיוק. בקיצור הם סיכמו שאדווה תלך
לרופא הזה ותסדר את הכל וגם עם הבדיקה.
ובינתיים תוכל גם לעבור לדירה רחבה יותר, ואפילו תתחתן עם
שמוליק שלה, שהסכים לגדל את הממזר כבנו.
יום לאחר הבדיקה הטלפון במשרדו של דני צלצל ואדווה שענתה באותה
חביבות שמתאימה לה נוכחה לדעת כי מקור השיחה הוא מהמרפאה של
הגינקולוג שרצה לשוחח עם דני בכדי לוודא פרט נוסף...
דני שוחח עם הגינקולוג שהסביר כי קיבל תוצאה קצת לא ברורה ולכן
עליו לבצע את הבדיקה פעם נוספת. ולכן קבעו כי יגיע למרפאה שוב
באותו היום.
כשהגיע למרפאה, חש רעדה קלה שאחזה בגופו אבל לא הבין את פשרה,
אך מיד פגש את האחות החביבה, זו מפעם קודמת ומסר לה שוב את ידו
כדי שתשאב מתוכה קצת דם ולאחר מכן התבקש להמתין בחדר ההמתנה
לשם קבלת תוצאה מיידית.
לאחר שהמתין בערך שעה וחצי כמעט שעתיים, יצא אליו חברו
הגינקולוג, נבוך משהו כמי שלא יודע איך להגיד. אבל הוא אמר!
הוא אמר לדני דבר ששינה לו את כל חייו, דבר שהדהד שוב ושוב
בראשו, באוזניו, במוחו, במחשבתו.      
הרופא התחיל לדבר על כך שהפרשת ההורמונים שלו לא תקינה וכתוצאה
מזה האשכים שלו לא מייצרים די הורמונים אנדרוגניים, ובעיקר
טסטוסטרון. והדבר מצביע על כך שהוא עקר.
דני הביט בו כלא מאמין "זו בטח טעות" הצליח למלמל "יש לי שני
ילדים... וכלב" אבל הרופא אמר שאתמול בדקנו את זה שלוש פעמים
והיום ארבע, ללא ספק התוצאות הן חד משמעיות שאתה עקר. ואז הוא
המשיך להסביר לדני עוד כמה דברים על הטסטוסטרון והזכיר עוד
שמות של כמה הורמונים שבטח היו חסרים לו אבל דני כבר לא שמע
אותו יותר, דני חשב רק על דבר אחד - איך אורית תסביר את זה?
וכדי שלא תהיו יותר מדי במתח נגיע ישר לשיחה של דני ואורית וזה
כמובן אחרי שכל הדרך דני היה מסוגר בתוך עצמו ומתקשה להבין את
הדבר הכל כך לא ברור הזה הגיע אליו דווקא, וכשהגיע לאורית היה
כבר רצוץ לגמרי ורק שאל אותה בישירות נחרצת: "מי האבא של
הילדים שלך?". אורית שעמדה בדיוק לצאת מהמשרד, הניחה את תיקה
באיטיות מה על הכורסא שהייתה לפניה ונראה כי הוכתה בהלם כי היא
חשבה בסך הכל שדני בא לקחת אותה לאכול או משהו נחמד אחר שכזה,
כמו שהם עושים לפעמים. ונראה כי אבדו לה המילים אך התעוררה
לנוכח טון קולו החמור של דני, לספר לו את הנורא מכל. ולא לפני
שהיא ביקשה ממנו להקשיב עד הסוף היא סיפרה: "כשהתחתנו רציתי
להיכנס להריון מיד ובגלל זה הפסקתי עם הגלולות מיד ביום החופה
אך משום מה במשך תשעה חודשים לא קרה שום דבר. אז הלכתי
לגינקולוג שלי ואחרי כמה בדיקות התברר שאצלי הכל בסדר." כאן
היא לקחה לה אתנחתא קלה לשם רגיעה אך דני הפציר בה להמשיך והיא
המשיכה: "ואז בגלל שמבחינה פיזיולוגית הייתי פורייה אז מה
שנשאר לא בסדר... זה רק... הצד שלך" ואז היא השתתקה. היא לא
ידעה כל כך מה להגיד אז היא התחילה להתנצל "אני פשוט לא ידעתי
איך לבוא ולהגיד לך את זה, לא יכולתי ואין לי הסבר למה. אבל
פשוט לא יכולתי לעשות לך את זה, אתה מבין אותי?" אבל את דני
פחות עניין למה היא לא סיפרה לו, יותר עניין אותו ההמשך... אז
הוא רק אמר לה "נו" והיא הבינה, והמשיכה: "ובאותה תקופה הייתי
עוד בקשר עם רונן, אתה זוכר אותו?" דני רק הנהן, מביט ברצפה
ולא מאמין למה שעמד לשמוע שהרי רונן הוא חבר הילדות של אורית
עוד מגן חובה ותמיד, אבל תמיד היא הייתה מנסה לשכנע אותו שאין
ביניהם כלום, כי הוא היה בטוח שהיה ביניהם משהו. והיא המשיכה:
"וסיפרתי על זה לרונן, והוא אמר שעדיף שלא אספר לך את האמת
וכשביקשתי ממנו לחשוב על פתרון הוא הציע שאשכב איתו ואעשה לך
ילד, בהתחלה לא כל כך הסכמתי עד שהבנתי שזה הפתרון האידיאלי כי
בסך הכל אין סיבה שמישהו יידע מזה, אז מה היה לי לדאוג. הייתי
צריכה רק לשכב אתך וזה כבר לא היה בעיה, נכון?! וככה נולדה שיר
וכשרציתי ילד נוסף התקשרתי שוב לרונן ואז נולד צליל. אבל אתה
חייב להבין שעשיתי את זה רק בגלל שלא יכולתי להשפיל אותך כל
כך..." סיימה אורית.
דני, שהקשיב כל הזמן, היה עמוס ברגשות עזים ומעורבים של עלבון
ושנאה, כעס ודחייה.
ולא הפסיק להדהד בראשו משפט משיר של מאיר אריאל: "טוב אני לא
יכול להקיף אישה 365 מעלות,
תמיד נשאר לה סדק דרכו היא יכולה פתאום להתגלות..."