ובלבי את לי כוכב בוהק
שוכב אני בשדה כוכבים
מוטבע בתוכו במדי הסוואה
עייף משינה של שוטים

מחשבתי נודדת משרירים דואבים
ואני כואב את האדמה הזרה
כאב חד עובר לו במרחבי גופי
עת אצמיד ללחיי מתכת קרה

רק אתמול אמרתי לך אהבה
ולכשאחזור אותה לך אלחש
הגוף תפוס ומתוח שרירים
ומתכת קרה אז זועקת חמס

הכאב כל כך כהה כמו חושיי המתכהים
ומלמעלה הכחול נצבע שחור
שמש של חצות הליל קופחת על ראשי
ומלמטה הירוק אדום

נפשי סמיכה זורמת על קור העולם המאכל
והאוויר מתוק כל כך ברגעים אלו המתמשכים
קורנת לה שמש של חצות הליל
ונבלעת לה עם דומיית החושים

מבטי פרוש בעיוורון על פני רקיע
בעוד העולם נעשה לו אפל
רעד חורש לו את צפונות גופי
ועפעפי על עיניי עוטים צל

מדים מוכתמים ודמעות מאובקות
והארץ רווה מנת חלקה
וברגע אחרון של צלילות אז אלחש
תאמרו לה, שאהבתי אותה