הקדמה

    "גורל החול" היא תורה עתיקת יומין שבאה לתת תשובות
למצוקות הנפש. הקדמונים שכתבו תורה זו ועסקו בה היו למעשה
ה"פסיכולוגים" של אותה תקופה. שיטה זו קשה להבנה וביצוע,
ומתוכה יצאו שיטות קלות יותר כגון: אסטרולוגיה ונומרולוגיה
המחזיקות מעמד עד היום. תורה זו נעלמה מהעולם לפני אלפי שנים
ורק חלקים קטנים ממנה נמצאים בחלקים שונים של העולם, דבר המעיד
על תפוצתה הרחבה.
    כמעט חמש עשרה שנים חקר אבי את הנושא והצליח לגלות
כחמישים אחוז מתבניות הגורל. אולם חשוב  מזה, הוא הצליח למצוא
את סדר התבניות, שהוא סדר חייו של האדם, וכך להחזיר לשימוש
תורה שאבדה מהעולם לפני אלפי שנים. הספר שכתב על הנושא כתוב
עדיין בכתב ידו ואני מביא כאן את סיפור המחקר ואת ההקדמה כפי
שכתב אותה. ראשית ההקדמה.

                                          "גורל החול"

    המאמין בגורל כהוויה מיסטית ועצמאית לקבוע מהלך חייו של
האדם לטוב או לרע מהולדתו ועד מותו בצר לו פונה הוא מיד למנחש
בעל שם המתימר שרזי הגורל נהירין לו וחדר עמוק למסתוריו. אין
הפונה מגלה משאלו למנחש. משאלו כמוס בשרעפו ועל המנחש לנחש
המשאל וצפונות הגורל הטוב או הרע דרך הגיאומנציה שהיא שיטת
ניחוש על פי נקודות וקווים שרושמים בחול, שטה שצורותיה מורכבות
מהספרה 4 וכל צורה מצורותיה מתקבלת מצרוף שתי צורות, ומספר
הצרופים 16. ומקור הגיאומנציה - פרס. ומשם התפשטה על פני מזרח
התיכון ובהרבה משטחה של אפריקה והתפשטה עם התפשטות האיסלם.
ויתכן שסוחרים ערבים הביאו אותה מסין. ובמלגס ידועה בשם -
סיקידו. ובחופה המערבי של אפריקה ידועה בשם - דיאב. או - פא
(fa). בדת הסינקיו הקוראנית יש חמשה עיקרים, ובעיקר השלישי,
אני והגורל - אומרת שבמין הגברי החיובי, ובמין הנשי השלילי
מושלת הרמוניה של ניגודים המשלימים זה את זה, נגודים שמהם
התפתחה תורת הנחוש על פי הקרקע - הגיאומנציה. שטה המורכבת
משלושים ושתיים נקודות ושנים עשר קווים, וכל קו כולל שתי
נקודות, וס"ה נקודות הגיאומנציה - 96, וסימנה: צ"ו - לקו.
ובארצות ערב ידועה הגיאומנציה בשם - כט-אל-ראמאל (גורל החול).
החוקר ממצרים - מחמד זינאתי, אומר בספר - אצול-עלם-אר-ראמאל
(עקרי חכמת החול) שספר גורל החול קבל אותו הנביא אידריס מהמלאך
גבריאל ומסרו לבנו, אכנוך, שגנזו במערת סתרים, ונתגלה בזמן
אלחכים טמטם שיד ושם לו בכללי החול. ועל אלחכים בטלימוס אמרו,
הוא שצרף לחכמת החול שבעה כוכבי הלכת וארבעה יסודות הטבע,
ומגידי עתידות אומרים שיוסף הצדיק ודניאל איש חמודות היו
בקיאים בחכמת החול הרמוזה בסוד הנקודה המוזכר בספר הזוהר.
והנכון הוא לפי דעתי  שחוקרי שמים מחכמי קדם, עלומי שם וזמן,
הרכיבו מתשעים ושש נקודות וששה-עשר בתים המציינים העניינים
העקריים בחייו של האדם.

גילגולו של גורל

    לפני כשישים שנה, בהיותו כבן עשרים וארבע שנים, נהג נסים
דהן לבוא מידי יום לכיכר השוק  בעיר סוס (sus)  אשר בהרי האטלס
שבמרוקו שם שימש כשליח עליה וכמורה לעברית מטעם ארגון יהודי
ארה"ב וכנציג המלך במחוז, תואר אשר שמר עליו מפני כל פגיעה
והבטיח לו עבודה שקטה ופוריה.
נוהג היה לשוטט על סוסו בעיירות וכפרים נידחים כדי לגלות
יהודים שנשתכחו מלב, ללמדם עברית ולהעלותם לארץ ישראל. הערבים
כינו אותו "אל-חכים" ונהגו בו כבוד רב מהטעם שהיה מורה וחכם
ידוע וכן מפני שהמלך פרש עליו חסותו. נסים היה מדבר איתם
בערבית ספרותית צחה והיה מלמדם כמו היה אחד מהם שכן ידע את
הקוראן על בוריו וידע את מנהגיהם ואורח חייהם כאילו היה אחד
מהם. כיוון שכך היו מכבדים אתו מאוד ובכל מקום שהופיע רכוב על
סוסו היו מקבלים את פניו בסעודה כיד המלך עם ראשי המקום
ומוזמנים.

   הבה נחזור איפה לכיכר השוק שלא הייתה אלא רחבה ענקית
שאדמתה קשה וכבושה ע"י אלפי רגליים, בעלי חיים ועגלות שעוברים
בה מידי יום ביומו הרבה שנים, ורוכלים בה לרוב המגיעים
ממרחקים, ממקומות שרגל תייר לא דרכה בהם, והם מוכרים כל דבר
שיעלה על הדעת: מיני סידקית, פיסלונים ומסכות פולחן, ריקמה גסה
ועדינה, שטיחים צבעוניים, מחצלות וחרוזי תפילה, בדים בצבעים
עזים ומלבושים... ערב רב ססגוני והומה, כל רוכל ואומנותו אשר
ירש מאביו ולמד בתחום השבט אליו הוא שייך. ובין הרוכלים
להטוטנים, ליצנים, מוכרי קמיעות, עושי לחשים ואוכלי נחשים
ומוכרי שתיה קרה שעל גבם כד נחושת ענק והם מוזגים נוזל מתוק
לכוסות מזכוכית כחולה מגובה של יותר מחצי מטר ואינם שופכים
אפילו טיפה.
    הכיכר הצבעונית הזו משכה את נסים בחבלי קסם, היה משוטט
בכיכר והאנשים מברכים אותו בברכת סבח אל חיר יא אל-חכים, והוא
מחייך בצניעות ומברכם בניד ראש ומבט חם, ואם היה רואה משהו
שעורר את סקרנותו היה בא ליד האיש ומבקש ללמוד מעשיו, והאיש
ששמר על סודות אומנותו בקנאות  היה מלמדו בחפץ לב מפני שלא עמד
בפני כבודו של נסים וגם ידע היטב שאין חשש לפרנסתו ונסים רוצה
אך ללמוד ותו לא.
    בוקר אחד, בטיילו בכיכר כהרגלו, ראה בחור יהודי כבן
שלושים וחמש שהיה מוכר מרכולתו על מחצלת צבעונית שפרש על האדמה
הקשה. התקרב וישב לידו והיה מתבונן במעשיו שעות הרבה. היהודי
היה מוכר מים בבקבוקונים לריפוי מכאובים. לפני שהיה מוכר היה
מקשיב היטב ואחר בוחר בקבוק מסויים, מברך עליו תוך שהוא מניח
ידו על ראש החולה ונותנו תוך הבטחה שתרופה זו תעזור לו להעלות
ארוכה למכאוביו. הצלחה רבה נחל יהודי זה בעסקיו. נסים התיידד
עם הבחור, דוד קדוש שמו, ולא עברו ימים רבים והם הפכו חברים
בלב ונפש. דוד לימד את נסים את סודות צימחי המרפא שמהם היה
מכין תרופות וממלא בבקבוקונים ומוכר בשוק. והברכה על שום מה?
כדי להגביר אמונת הלקוחות שלא ידעו הומאופטיה מהי וחשבו שהאיש
קדוש ובגלל ברכתו המים מרפאים את חלייהם. עוד היה עוסק דוד
במכירת קמיעות ולחשים והיה עוסק ב"שחור" (מגיה שחורה) והיה
רוקח מרקחות מקרניים טחונות ומערבב בדם תרנגולות ורמץ מדורות
ומוסיף תבלינים ועשבים ומדליק קטורת. ונסים היה יושב לידו ימים
הרבה ולומד על מעשיו ועל האנשים הבאים אליו. לימים ערך מחקר
מקיף על אמונות תפלות בקרב היהודים והמוסלמים בצפון אפריקה
וכתב על כך ספר.
    פעם אחת ראה נסים את דוד קדוש יושב במקומו על המחצלת
ולפניו יושב איש מכובד למראה ודוד רושם קוים ונקודות על דף
נייר ומספר לאיש היושב מולו על גורלו. ישב בסבלנות עד שדוד
סיים מעשיו ושאל אותו לפשר הדבר, אז הוציא דוד מתיקו נייר ישן
שעליו היו רשומים קווים ונקודות בקבוצות, ובכל קבוצה ארבעה
סימנים ואין סימן אחד דומה למשנהו. דוד הסביר לנסים כיצד עפ"י
הנקודות והקווים הוא מוצא את גורלו ועתידו של השואל. מיד העתיק
את הכתוב ובבואו לביתו הטמינו בארון והנייר נשכח מזכרונו ואבד
בין ערימות המסמכים שאסף או כתב.
    בשנת 1950 שלח נסים את שני ילדיו הגדולים לארץ ישראל
בעלית הנוער ושנתיים לאחר מכן בשנת 1952 עלה עם אישתו ושלושה
ילדים נוספים לישראל. העליה שינתה את אורח חייו וגורלו לבלי
הכר, כמו רבים מעולי מרוקו הוא נבלע ונעלם בכאוס התרבותי שירד
על יהודי מרוקו, גם חכמתו הרבה לא עזרה והוא שקע בספריו
ומחקריו לשנים רבות.
    יום אחד, בקיץ של 1975, בעודו מסדר את ניירותיו, נשר נייר
מצהיב מאחד הספרים. הוא זיהה את הנייר שהעתיק בזמנו מדוד קדוש,
עושה הלחשים בכיכר השוק אשר בעיר המחוז סוס (sus) בהרי האטלס
שבמרוקו. התרגשות אחזה בו וזיכרונות מימי בחרותו צפו ועלו, בו
במקום החליט לחקור את הכתוב בנייר. נזכר שראה משהו דומה בספר
הגות בשפה הערבית שהיה ברשותו. זו הייתה נקודת המוצא. כיוון
שהיה פילוסוף וחוקר דתות ואמונות וידע לקרוא בשפות עתיקות החל
לשוטט בשווקים ובחנויות ספרים כדי למצוא חומר כתוב על הנושא.
כך הגיע למקורות רבים, החל בדת הסינקיו הקוראנית וכלה בפרס
העתיקה. ואם אתה, הקורא, ראית פעם באמצע השוק איש מבוגר מכובד
למראה, לבוש בהידור ישן והוא כפוף על ספרים ישנים ואינו מבחין
בסביבתו אלא מרוכז כל כולו בספר ישן וקרוע שדפיו מצהיבים, דע
לך שמדובר בנסים דהן, זה היה מנהגו שנים רבות וכך גם מצא כתבים
שלא יסולאו בפז, וכל פעם שמצא כתב כזה היה מאושר כילד, חוזר
לביתו ורוחו טובה עליו ומספר לכל מי שרוצה לשמוע על המציאה
הגדולה שמצא. היה שוקד על הספר, מתקנו וכורכו ומשחזר חלקים
קרועים ומדביק עד שהיה הספר שלם ובר קריאה. אוהב ספרים היה,
ואם נפגם ספר מספריו היה מצטער צער רב ולא היה נח אלא משסיים
לתקן את הפגם.
    לאט לאט נתגלתה בפניו יריעה רחבה של תורה קדמונית שקנתה
אחיזה ברוב חלקיו של העולם העתיק לפני יותר מחמשת אלפים שנים,
תורה זו נקראה: "גורל החול" . משך חמש עשרה שנים חקר נסים דהן
את הגורל האבוד עד שמצא כחמישים אחוז מתבניותיה ואת "סדר
הגורל" הוא הסוד הטמון בה. בשנת 1990 חתם נסים דהן את הספר
שכתב - גורל החול. הספר, קובץ דפים לא גדול, כתוב בכתב יד צפוף
הוא המפתח לשיטת הפעולה של הגורל, ומי שיתעמק בו וירחיב גם
לדתות ופילוסופיות אחרות, יצליח לרדת לעומקה של התפיסה העומדת
מאחורי גורל זה ומאחורי כל תפיסת העולם של הקדמונים.