השתרעתי על המיטה, כשברקע מוזיקת אם.טי.וי רועשת. אצבעותיי
רפרפו על העור שעודו היה לח מהמקלחת שעשיתי לפני זמן קצר.
התחלתי לשקוע במחשבות כמו אבן הצוללת במעמקי בריכת מים עכורה.
איכשהו ברקע, שמעתי את הקליק המבשר את בואו של דקל. ואכן, זמן
קצר לאחר מכן, דקל נכנס לחדרנו הקטן, כולו מרוט ועייף. הוא
נשכב לצדי- או יותר נכון התמוטט.
"אין לי כוח אפילו להתפשט...", דקל מלמל.
"זה רמז?", שאלתי מתוך בריכת המחשבות כשפניי סובבות לעברו.
"הייתי אומר שאני מציין זאת בבוטות...", חייך חיוך קלוש
לעברי.
התהפכתי על בטני והתחלתי לפרום את חולצת הכפתורים שלו שקניתי
לו ליום הולדתו. החולצה הוסרה באיטיות ואז נפלה על השטיח הכחול
מקיר לקיר. שנאתי את השטיח הזה, הוא כבר התחיל להסריח ונראה
מיושן מאוד, ומשום מה, לא משנה כמה ניקיתי אותו- נדף ממנו ריח
של אבק.

אצבעותיי המיומנות פרפו כפתור אחר השני בג'ינס שלו ואז הורידו
את התחתונים האפורים של דקל. אני שונאת את התחתונים האלה. יש
להם את המראה של התחתונים המשומשים מזה זמן רב, וזה נראה כאילו
הגומי בקושי מחזיק את עצמו- הוא פרום מעט בצדדים. לא משנה כמה
התחננתי בפניו שיזרוק אותם וכמה שקניתי תחתונים חדשים בשבילו-
הוא לא מוכן להיפרד מהם. "זה כמו נעל בית ישנה ואהובה שמתרגלים
אליה", היה אומר לי.

דקל שכב לצדי עירום ואני הייתי לבושה בבוקסר המשובץ שלו
ובחולצת טריקו רחבה שטשטשה לגמרי את מתאר גופי. הוא התהפך על
צדו ואז החל ללטף את שיערי הגלי. דקל אוהב את השיער שלי, אבל
אני שונאת אותו ועושה פן במספרה בכל הזדמנות. הוא קופצני בצורה
מרגיזה ואני שונאת כשהוא קופץ לי לפנים.
דקל הסתכל לי עמוק בעיניים, לתוך הבריכה האפלה שבהן (פעם הוא
אמר לי ברגע של תשוקה, שהוא היה רוצה לטבוע בתוכן ולא לצאת
לעולם) והחל ללטף לי את הצוואר.
לפי המגע שלו, שכבר למדתי להכיר, כמו את המבט הזה בעיניים
והגבה הימנית שקופצת לה פתאום למעלה בלי שליטה, כבר הבנתי שדקל
מצפה למשהו. האצבעות שלו התחפרו בהתגרות מתחת לחולצה שלי
ומיששו בחוזקה את השד הימני. התכווצתי קלות. החולצה הוסרה ממני
במהירות הבזק בעוד ידו הגדולה אחזה בבוקסר שלגופי ומרטה אותו
במהירות מטה, כפי שאני מורטת במהירות את שיערות רגליי בשעווה
כדי לא לסבול.

הוא הביט בי שכובה בתחתונים בלבד. לבשתי תחתוני כותנה לבנים עם
פרחים כחולים קטנים שקניתי בשוק. לחלוטין לא מגרים. באותו
הרגע, היה נדמה לי שזה כלל לא משנה לו, אם כי הוא אהב שאני
לובשת את התחתונים שהוא קנה לי.
הוא קילף אותם ממני כאילו הייתי בננה השכובה עקום ומחכה לו
שינגוס בי לאחר הקילוף. עוד לפני שהספקתי להוציא הגה מפי, דקל
גהר מעליי, אחז בחוזקה בפרקי ידיי והעלה אותם מעלה. הוא כלא
אותי ביניהם ופיסק את רגליי לרווחה בכוח עם ברכו שננעצה בין
רגליי כאילו הייתי אסיר, והוא השוטר המנסה לבדוק לו נשק ולכלוא
אותו באזיקים. ואכן, ידיו היו כאזיקים לידיי והרגשתי היטב את
אקדחו, את הפלדה שהתקשחה מרגע לרגע, חמה ולוהטת, מתחככת בנקיק
היבש שלי.

פיו הרעב ניקר בצווארי ואז נפער כעין סופת ההוריקן המאיימת
לכלות וליטול לעצמה כל קורבן וכל דבר הנקרה בדרכה. עצמתי
עיניים ונאנקתי. לא מתענוג, כי אם מתחושת השיממון שעטפה אותי.
הרגשתי כאילו גופי כאן, איתו, אבל לא נפשי. אינני חושבת שהוא
הבחין בכך. הוא עיסה את שדיי בכוח ואז ינק מדדיי כאילו הוא
יונק ממני את כוחותיי האחרונים על מנת שישרוד הוא. לא שאבתי כל
הנאה מהיניקה הזאת שדמתה בעיניי יותר למגעו של שואב אבק
רעשני.

כל שיכולתי לחשוב באותו הרגע, זה מה לעזאזל דקל מוצא בי. למה
בכלל הוא בחר בי להיות איתו ולהעביר עמו את חייו? מה הוא מצא
בי? מה הוא מצא בשדיים הקטנים והלבנים כקיר, בפטמות הזעירות
שנראות כשל ילדה בת 12 שהחלה בצעדים הראשונים בהתפתחותה? כבר
עתה, בגילי הצעיר יחסית, הם החלו ליפול. אלוהים, איך הם יראו
כשאלד והם יהיו כבדים ולאחר מכן מרוקנים כמו בלון שהוציאו
מתוכו את האוויר? מה הוא מוצא בפניי שפה ושם נראו נקודות
שחורות ופצעונים, ואפילו תחילתם של קמטוטים זעירים? איך הוא
מסוגל להימשך אליי בכלל עם הצמיגים הרכים סביב מותניי, עם האגן
הרחב, והבטן הרופסת? לרגליים שלעיתים הן קוצניות כי אין לי חשק
למרוט להן את הצורה? לצלוליטיס שנמתחים על ישבני שנראה כתפוז
ענק?

העפתי אותו ממני הצידה.
"מה יש? מה קרה?" שאל לאחר ששחרר את עורי מפיו כאריה האוחז
במלתעותיו בגרונה של אנטילופה חסרת ישע.
לאחר מחשבה של מספר דקות, כל שיכולתי להוציא מפי זה: "שכחת
לכבות את האור".
"אה, כן, זה", הוא אמר והושיט יד רועדת אל המתג. "אני לא מבין
למה את רוצה שאני אכבה את האור. כבר ראיתי אותך כל כך הרבה
פעמים עירומה ואנחנו ביחד כל כך הרבה זמן..."
"לא נוח לי", איכשהו אמרתי והסתובבתי על הבטן.

דקל גהר עליי מאחור, הזקפה שלו ירדה מעט וחשתי בבשר הרך מלטף
את ישבני. הוא העביר אצבע הססנית על גבי וצייר בי ציורים
מורכבים ומופשטים שאותם לא ראיתי ולא אראה לעולם. הוא הפך אותי
על גבי ואז שכב אף הוא על גבו. הבנתי את הרמז וכרעתי אל בין
רגליו.  אחזתי בנקניקיה הרכה הפורצת מבין שתי ביצים קשות
ודחקתי אותה לפי. דקל נאנח ותפס בשערות ראשי וכוון אותו כלפי
מטה. הוא גנח ויילל כמו זאב ערבות המיילל אל השמש והביט בי כל
הזמן. הבטתי על הגבעה הקטנה שמעל איברו ובמרכזה בור הפופיק שלו
שנחש שעיר מזדחל ממנו אל בין תלי החזה שלו ומראות נוכחות סביב
הפטמות השעירות שלו. גם דקל הזקין קצת, המפרצים ברקותיו החלו
מעט להעמיק, הזיפים הקשים המעטרים כבר את לחייו וסנטרו,
הקמטוטים הזעירים בצדי פיו ועיניו כבר החלו להראות את
אותותיהם. אולם עיניו משגעות אותי וחודרות לתוכי כמכשיר רנטגן,
כפות ידיו העצומות שתמיד חשתי שהן מגינות עליי, חפנו את לחיי
בחוזקה ואז רפרפו אל השדיים וחיבקו אותם באהבה.
הגומה הקטנה בקצה הנקניקייה החלה לרעוד בפי כשהיא הפכה לנקניק
ארוך ועבה. שמעתי אותו נאנח וראיתי אותו מחייך אליי בעיניים
עצומות למחצה.

תהיתי אם הוא נהנה. אם אני טובה. האם הוא משווה אותי לאקסיות
שלו? איזה ציון הייתי מקבלת מאחד עד עשר? ושלא ילעיט אותי
בשקרים; אני יודעת יפה מאוד שגם הוא משווה ובוחן ובודק. גם אני
משווה. אז מה, זו לא בושה. נכון שאימא תמיד אמרה לי שאסור
להשוות בין גברים, אבל כולם חוטאים בכך במוקדם או במאוחר.
אולי אני לא מוצצת טוב? אולי אני מזדיינת גרוע? אולי הוא שוכב
איתי רק כדי להרגיע את היצרים ותו לא? ואולי הוא בכלל חושב
שאני זקנה בלה ומכוערת שאבד לה כוחה במיטה והוא מוצא פורקנו
במיטותיהן של נשים צעירות ואטרקטיביות?
כן. זה בוודאי זה. לא פלא שהוא מחייך כל הזמן. אולי אפילו יש
לו משהו עם רותי מהקומה שמעלינו? ראיתי איך הוא אוכל אותה
במבטיו. בייחוד עם החולצה ההדוקה ההיא שהיא לובשת כשהיא מורידה
את הכלב שלה ומתכופפת כאילו במקרה.

בזמן שחשבתי, דקל הפך אותי על הגב וקבר ראשו בחול החמים בין
רגליי, בחורשה הגזומה היטב בין שרשרת הרי רגליי. הלשון חמקמקה
וחודרנית ופולשת קדימה כמו נחש אנקונדה הנכנס למים הקרירים
ומנסה להפתיע את טרפו.

רעדתי בצורה לא מודעת, אולם המחשבות המשיכו לכלות אותי. האם
הוא יורד לי כי הוא נהנה, או כי הוא רוצה לשמח אותי? ואולי הוא
נגעל בכלל? ידיד שלי סיפר לי שהוא לא יורד לנשים כי הוא נגעל
מההפרשות הדביקות ומהריח שהוא מגדיר כריח של טונה מקולקלת. לא
עזרו לי כל הסבריי שאולי ההיא לא הקפידה על היגיינה אישית או
שהייתה לה דלקת. ולפתע חשבתי, רגע, מאיפה לך מה הריח שלך? מה
הטעם שלך? אולי הוא מת לשטוף את הפה ולברוח?

דקל שם לב שאני לא כל כך איתו.
"על מה את חושבת?" שאל.
"כלום. סתם על שטויות", אמרתי.
"אז תפסיקי ותתרכזי בהנאה", בלע את אצבעותיי בין פיו הפעור.
הוא גהר מעליי, לוויתן שנפלט אל החוף, וניסה לדחוק את מוט
הברזל העבה אל תוך השער הסגור שלי. הוא נכנס חזק יותר ויותר
ותהיתי איך זה להיות גבר עם איבר שכזה, שנכנס לתוך נשים לגמרי.


איך הוא לא מפחד שהאיבר היקר לו ביותר יפגע? איך זה להרגיש
בתוך מערה חמימה וחלקלקה ורטובה וצרה, ואולי בכלל כל המערות הן
באותו העובי? אותה תחושה? ואם אני אלד, האם הנרתיק שלי יהיה
רחב יותר? האם הוא יטבע בתוכי ולא ירגיש אותי מתהדקת סביבו?

"אויש..." הוא גרגר.
"מה קרה?" קפצתי לעולם המציאות.
"הרגשתי את השרירים שלך מתהדקים סביבי פנימה", הוא לחש.
"באמת הרגשת את זה?" התפלאתי, והוא סתם את פי בשפתיים טובעניות
וקשיחות.

הוא נכנס לתוכי ויצא ואני חשבתי שאולי הוא חושב איך זה להיות
אישה ושגבר נכנס לתוכה. מה ההרגשה כשגוף זר נכנס פנימה ובוטש
את תוכך ללא רחם ומכאיב לך לפעמים ולפעמים גם גורם לך הנאה. מה
אישה מרגישה כשגבר בתוכה? אני לא יודעת. אני כבר לא מרגישה.

ודקל יצא מתוכי והפך אותי שוב, העמיד אותי על ארבע על המיטה
החורקת. הוא פסק את רגליי וקימר את גבי מטה עד שאפי כמעט נגע
במזרן, תפס בשדיי המיטלטלים מטה ונכנס שוב באבחה אחת. פלטתי
ייבבה, ודקל שהתעודד מתגובתי המשיך לחדור אליי במרץ ופתאום לא
נראה עייף כל כך. ואולי הכל היה תירוץ?
בזמן שהרגשתי בשפשוף הנוקשה בתוכי, המוט הפך להיות קליל ובלתי
מורגש כמו ענני צמר גפן רכים בתוך בריכה שאגב החלה למשוח את
התעלה בה עבר גזע העץ שלו.

תהיתי אם כשהוא אוחז במותניי ועוצם עיניים, הוא מפנטז על מישהי
אחרת. האם הוא מפנטז על שרון סטון? פמלה אנדרסון? ואולי הוא
בכלל מפנטז על המזכירה הבלונדינית הצבועה  שלו?
האם כשהוא טופח על ישבני המתאדם ואני כלל איני מרגישה בזאת,
האם הוא מבחין בפצעונים החדשים שיצאו לי שם? האם הגוף שלי בכלל
מעניין אותו? וההנאה שלי, הגמירה שלי, האם היא באמת מעניינת
אותו, או שזו רק הצגה? רק כי הוא נהנה? ואולי הוא רוצה שאגמור
רק בגלל האגו שלו? האם הוא בכלל...

ובעודי חושבת, הוא ניתק מתוכי, זירמה חמימה זלגה על פנים ירכיי
והוא התמוטט לצדי, הפיל אותי מטה כסכר ללא מעצורים שנהר שעלה
על גדותיו מוטט אותו.
נפלתי בלי שום תגובה כמריונטה חסרת עמוד שידרה והבטתי לכיוון
ההפוך לזה של פניו, בהיתי בקיר. חשתי בעיניו החודרות ננעצות
בעורפי, ולרגע דמיינתי שאני שחקנית בסרט שראיתי ושעוד רגע הוא
ישלוף סכין או דוקרן וינעץ אותו בגרוני, ישסף אותו ויצפה בדם
הזולג על ידיו.

דקל חבק אותי מאחור, דבק אליי בזיעתנו המשותפת ואני פתאום
סילקתי ממנו את ידיו ועשיתי עצמי נרדמת. הוא בוודאי לא הבין מה
קרה לי.
פתאום נרתעתי ממנו, נגעלתי ממנו ומהצורה שבה הוא ראה אותי וחשב
עליי.

איך הוא יכול להתייחס אליי כבובת מין? איך הוא בכלל יכול
מלכתחילה להתייחס אליי בהקשר של מין? אני רק כלי לסיפוק היצרים
המיניים שלו, ותו לא.
שילך לזונה, מה אכפת לי ממנו. שיעשה מה שהוא רוצה. בין כה וכה
אני יודעת שהוא הולך לנשים אחרות, הרי אין לו מה לחפש אצלי...