ט. טליה / לוויה |
כשדמעה נושרת מעין עצובה
מול קבר פתוח
שברון של רעיה ואם אוהבת
נוגע בנבכי הנשמה ופוצע מיתר
שהיה בי רדום
חסרת אונים מול הכאב
ניצבת מולו וליבי איתו
דומע - דומם - מדמם
כאב משתק של איש אחר
עוטף גם אותי
בסדין לבן, טהור
וצערו הופך צערי
יגונו הופך יגוני
ודמעותינו מתערבבות לנהר גועש
שעולה על גדותינו.
8/2/2004
מוקדש לאמיר שוורץ
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|