7.11.03
ופתאום
לי בחלום
קול מהדהד קורא לנדוד
ומרוב ההתרגשות לבי החל לרעוד.
למה עוד
אני זקוק
חוץ מרגליים וחליל?
אקח קצת אוכל וגם מים ואדחוס אל התרמיל.
והנה
אני נוסע
בתוך רכב לא ידוע
לרגעים אני נסער ולמשנים אני רגוע.
והנוף
מולי נפער
והאם זה כך מותר
שארצנו היפה במלחמות זה מכבר?
ועתה
זה כבר מעוף
חיוך מתוח - עור של תוף -
לשאוף, לנשוף, כן, כי סופסוף, אני הוא חלק מהנוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.