אנאבל כהן / הקלה |
אנחנו מרחפים בחלל
בודדים,
מחפשים לאבד אחד את השני
ובו זמנית, אוהבים עד אין סוף.
אני מרגישה את עורך בין אצבעותיי
מרגישה את פעימות הלב שלך, שדופקות כאילו מכים על תוף בחוזקה.
האהבה היא בוגדנית
אני אומרת ששונאת, אך משקרת,
אני אוהבת אותך עוד יותר.
אנחנו מלאי תשוקה
אנחנו בודדים,
אנחנו נחשקים,
אנחנו אוהבים.
אתה אומר שלא אכפת לך
ועינך אומרות אחרת
אתה יודע שאתה לא דובר אמת.
למי אתה משקר?
אתה לא צריך לעבוד עליי
בוא נזרוק את האגו
בוא נאהב
בוא לא נשים על אף אחד.
נכון שהוקל עליך...?
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|