אני מניחה את הסכין על פרק כף ידי
וחותכת.
ומוחי זועק אליי המום "מה את עושה?!"
וזאת כבר לא אני שהכרתי
ועכשיו ידי כואבת וצורבת, למרות שבכלל לא ירד דם
וזאת כברלא אני.
השתניתי
אני רואה את השריטות על העור העדין ולא יודעת אם להמשיך או
לא.
ואני לא בוכה
ואני נזכרת שברגע שהנחתי את הסכין, התחושה בלב כבר לא הייתה כל
כך חזקה. דעתי הוסחה.
זה שווה את זה? אני לא בטוחה.
אבל משום מה אני ניגשת עכשיו שוב לסכין ומנסה שוב
וזאת כבר לא אני שהכרתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.