אני יושב על הספה, אוכל מלפפונים חמוצים בחומץ בעודי מסתכל
בפרצוף חמוץ לעבר פרסומת בטלוויזיה לאיזה סוכרייה חמוצה, אני
מעביר ערוץ. בביפ משדרים את נווה חמציצים.
בטח לאנשים בטלוויזיה אין ימים חמוצים כשלי...
החיים אכן מרירים. אני חייב להשתחרר מהמרירות!
בצעדים כושלים יוצא לגינה להתאוורר. שולף חבילת שוקולד מריר
וממרר על מר גורלי.
חיי מרירים ממרור.
אך אז בשבריר שניה ראיתי אותה. מתוקה יותר מדבש, בעודה צועדת
מול שער ביתי. היא הבחינה בי וחייכה חיוך מתוק. החזרתי לה חיוך
מתקתק אך כנראה מתיקותו לא הרשימה אותה.
האהבה אכן מתוקה, ואכן זוהי מתוקתי אשר חיפשתי.
עקבתי אחריה עם הבעה מלוחה על פניי. היא לבטח לא תרצה בחור
מלוח כמוני! אני, אני מלוח יותר ממלחיה! עגלי זיעה מלוחה ניגרו
על מצחי בעודי חושב על דרך להרשימה. עדיין נשאר לי כרטיס טיסה
לים המלח מהזכייה בתוכנית הממולחת הזאתי.
נקווה שהיום לא ישאר לי טעם מלוח בפה.
בצעדים חפוזים התקרבתי אליה. אני לא יכול לפתוח את פי! טעם
חריף שורף את גרוני. הכל נהיה חריף מרגע לרגע. אפילו היא
מחריפה, היא נראת מוטרדת מכך שאני לא מדבר. אני מרגיש חרפה
חריפה "סליחה גבירתי, את יודעת... את רוצה..." אמרתי, "סליחה
אדוני מה אתה רוצה?" הגברת השיבה בחריפות.
היא אמרה בקול חריף.
"סליחה שהטרדתי אותך, אני אלך".
אין זה חשוב אם אהבתך חריפה, חמוצה, מתוקה או מרירה, לבסוף
תמיד תצא ממנה עם טעם חמוץ... |