אני והוא, אנחנו סבלנו מספיק.
ואתם? לכם לא אכפת, בטח שלא ממני ובוודאי שלא ממנו.
כל מה שאכפת לכם זה האינטרס הארור שלכם.
אני כל פעם מחדש נדהמת מהאינטרסנטיות והצביעות שבאנשים.
אבל לא סתם אנשים, אתם אשר אמורים להיות קרובים אלי, אלינו.
שנתיים חיכינו לזה וסוף סוף זה התגשם, סוף סוף אנחנו ביחד,
מאוהבים.
וזה כל כך נכון. איך אתם לא רואים כמה שזה נכון?!
אולי מתאים לכם לא לראות...
מה אתם חושבים שאנחנו עיוורים? שלא שמנו לב שכולכם מתים כבר
שניפרד?
אז יש לי חדשות בשבילכם, לנו יש חדשות בשבילכם!
זה לא הולך לקרות, אני לא אתן לזה לקרות!
אני אבלה את שארית חיי אתו...
נעבור לגור ביחד, ונתחתן בגן קסום, הרגע בו נתאחד רשמית יהיה
המאושר בחיי.
ללדת לו שלושה ילדים מושלמים ולגדל אותם יחדיו בבית מלא באהבה,
מה שלא קיבלנו בילדותנו.
אחד הפחדים הגדולים שלי הוא ללדת, אני כל כך סובלת מכאבי
המחזור שאלוהים ישמור מה יהיה לי בלידה עצמה, לכן אני כבר מזמן
ויתרתי על האפשרות ללדת ותכננתי רק לאמץ.
אבל אתו? כל הפחד נעלם כי אני יודעת שהוא יהיה שם ויאהב ויתמוך
וכל הכאב כבר לא יהיה חשוב ומה שהופך לחשוב זו האפשרות ללדת לו
ילד, וליצור איתו חיים פרי אהבתנו.
אני אוהב ואפנק אותו כל יום למשך שארית חיינו...
אנחנו נהיה מאושרים, באמת מאושרים.
אני אעשה הכל ויותר כדי לגרום לו לאושר כי באמת מגיע לו והוא
שווה את זה, ואני יודעת שאני מסוגלת לזה.
בתור "חברים" שלנו תפסיקו רגע לחשוב על עצמכם ותנסו לראות
אותנו, באמת לראות אותנו...
איך אנחנו מסתכלים אחד על השני, איך אנחנו ביחד ואיך לחוד, איך
אנחנו אוהבים...
זה כל כך נורא? למה רק אנחנו יכולים לחשוב על טובתכם בלי
להכניס אינטרסים ושאר ירקות?
למה אתם לא יכולים לשמוח בשמחתנו? או לפחות לחייך חצי חיוך
צבוע...
לא עזבו לא רוצה את החיוכים המזויפים שלכם.
כל זה כבר לא חשוב, כל מה שחשוב זה אני והוא והאהבה שלנו,
העתיד שלנו.
אז ניסיתם להסתיר קלות את  דעתכם אבל לא עבד לכם כי אנחנו
יודעים את האמת.
אז נכון שהוא טוב לב וינסה למצוא את הסיבה שלכם להיות נגד
ולהתחשב בזה ולנסות להבין אותה,
אבל מצטערת לא מקבלת את זה.
ואני והוא ביחד וככה זה הולך להישאר.
תתמודדו אם זה!