כך זה קורה, בין התריסים,
כשאתה מלפף חתיכת חוט סביב האצבע
ושר עם הרדיו יותר מדי חזק,
צוחק לעצמך כי זייפת מיתרים.
כך זה קורה, על המרפסת,
מרימה ידי אל השמש,
מקיפה אותה בעיגולים,
ולא נשרפת, אף פעם לא נשרפת.
כך זה קורה, על צלחת ירקות,
בערב יום שישי, סגורים
בין כותרות העיתונים והשקט
של אי תנועה ויום שמחשיך,
מוקדם יותר.
כך זה קורה, בין חמוקיים,
ישנים בלי משמעות לזמן,
במיטה שסדיניה התבלבלו מעט,
ידיים זזות בלי להרגיש,
לקראת תומו של לילה.
כך זה קורה, כשבבוקר
ילדות נשמעת מעבר לחלון,
צחוקים של תמימות מושלמת,
בדרך לעוד יום.
כך זה קורה, כשאנחנו
שותקים, מתנסים, מתקשטים
אהבה טרייה מתעצמת,
יוצאת החוצה מבפנים.
כל זה קורה כשאני,
מוצאת עצמי לרגע,
בלי ספקות. |