בחורה אחת בעיר גדולה, מפוחדת, מחפשת מקום מסוים. בחור אחד,
בדרך לאיפשהו. הם נפגשים. מה קורה אז?


ערב אחד עברתי בדרך לחברים דרך דיזנגוף סנטר, כשלפתע שמעתי קול
שאומר לי: "סליחה". קול נשי, חמוד כזה. הסתובבתי וראיתי שהקול
היה שייך לבחורה צעירה וחמודה מאד. אז שאלתי אותה "כן?" והיא
שאלה אותי "איפה זה שוק הכרמל?" והסברתי לה איך להגיע ("ישר כל
הדרך, עד שיימאס לך"). אז היא חשבה שניה ואז שאלה אותי "אתה
יכול לבוא אתי לשם?"
הייתי קצת מופתע ושאלתי אותה למה, אז היא טענה שהיא מפחדת.
אמרתי לה שאין ממה לפחד, זו הליכה ישרה של 5 דקות. אז היא אמרה
לי "אני פוחדת, פעם ראשונה שלי כאן, אולי אני אלך לאיבוד, יש
פה אנשים מפחידים". האמת היא שקצת מיהרתי באותו רגע לחבר
שהייתי צריך לעזור לו, אבל היא לא ויתרה. היא תפסה לי ביד
וביקשה שוב שאבוא אתה. "תבוא אתי, בבקשה. תעשה לי טובה" (מבט
מתחנן). אז הלכתי אתה, ליוויתי אותה לשוק הכרמל. עברנו דרך כל
המקומות שאני מכיר. מסתבר שהיא מישוב בגליל ולא מגיעה הרבה לתל
אביב, ושהיא לא היתה שם שנתיים ושת"א נראית לה גדולה ומאיימת.
ככה דיברנו עוד כמה דקות (יותר נכון - היא דברה כל הזמן, אני
רק הקשבתי) עד שהגענו לצומת. עזרתי לה להגיע לשוק ושם הסברתי
לה לאיפה היא צריכה ללכת. אז היא הודתה לי, חיבקה אותי ונתנה
לי נשיקה ונפרדנו. היה קטע קצת הזוי. אמנם איחרתי לחבר שחיכה,
אבל עזרתי לנערה במצוקה. מצווה, לא?

כשהגעתי לחבר שלי, סיפרתי לו על זה (בתשובה לשאלתו למה איחרתי)
והוא לא האמין, ולקח לי די הרבה זמן לשכנע אותו שהסיפור אמיתי.